בולה אשורית שנמצאה בירושלים מעידה על הקשרים בין ממלכת יהודה לאשור

תגלית נדירה למרגלות הר הבית

השבר מקורו בחפירות בגן הארכיאולוגי ירושלים – מרכז דוידסון, לאורך הכותל המערבי ומצפון לעיר דוד. החפירה, בניהולה של ד״ר איילה זילברשטיין מרשות העתיקות, הגיעה אל מבנה מרשים מתקופת הבית הראשון, באזור הסמוך לתעלת הניקוז הגדולה מימי הבית השני, במקום שבו התעלה עצמה לא השתמרה.

העפר שהוצא מן החפירה עבר סינון רטוב במסגרת פעילות ״חוויה ארכיאולוגית״ בגן הלאומי עמק צורים. שם זוהה שבר החרס הקטן והכתוב – המחשה יפה לחשיבותו של הסינון השיטתי בארכיאולוגיה עירונית.

מה נכתב בכתובת

הטקסט, הכתוב אכדית – שפת הדיפלומטיה והמינהל של האימפריה האשורית – פוענח בידי האשורולוג ד״ר פיטר זילברג מאוניברסיטת בר-אילן, יחד עם ד״ר פיליפ ווקוסבוביץ׳. אף שהוא מקוטע מאוד, מוזכרים בו:

• איחור בתשלום – ככל הנראה מס או מנחה;
• תאריך: היום הראשון של חודש אב (החודש הבבלי אבו, ששמו אומץ מאוחר יותר בלוח העברי);
• תוארו של פקיד אשורי, ״אוחז המושכות״ – נושא משרה בכיר הקשור לחצר המלוכה, המוכר מן המקורות האשוריים, שהיה אחראי על העברת מסרים רשמיים.

לדעת החוקרים, מדובר ככל הנראה בשבר של חותם מלכותי כתוב, שליווה מסמך או משלוח רשמי שנשלח לירושלים: מעין ״הודעת מס״ אימפריאלית.

חומר שהגיע מאשור

בדיקה פטרוגרפית שערכה ד״ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות, בשיתוף המכון הגאולוגי, מראה שהחומר אינו מקומי. הרכבו המינרלי תואם את הגאולוגיה של אגן החידקל, שבו שכנו הערים האשוריות הגדולות: נינוה, אשור או נמרוד (כלח הקדומה). הבולה נוצרה אפוא באשור ורק לאחר מכן נשלחה לירושלים.

לפרט הזה חשיבות מכרעת: אין זה העתק מקומי או תרגיל של סופר, אלא חפץ שנשלח מלב האימפריה אל בירת יהודה.

יהודה תחת שלטון אשור

בסוף המאה ה-8 לפנה״ס שלטה אשור במזרח הקדום. ממלכת ישראל בצפון נפלה בשנים 722–720 לפנה״ס; ממלכת יהודה, הקטנה ממנה, הפכה לממלכה וסאלית שנדרשה להעלות מס. המלך אחז כבר נכנע לחסותו של תגלת פלאסר השלישי (מלכים ב טז, ז–ח). בנו חזקיהו מרד: בשנת 701 לפנה״ס החריב סנחריב את ערי יהודה, ובהן לכיש, ואיים על ירושלים.

וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר: חטאתי, שוב מעלי, את אשר תתן עלי אשא. וישם מלך אשור על חזקיה מלך יהודה שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב.

מלכים ב יח, יד

תולדות סנחריב, החקוקות על מנסרות חרס, מתארות את אותו מסע מנקודת המבט האשורית: המלך מתפאר בכך שסגר על חזקיהו בירושלים ״כציפור בכלוב״. סנחריב נרצח לימים בידי שניים מבניו, ש״נמלטו ארץ אררט״ (מלכים ב יט, לז), היא ממלכת אורארטו שסביב הר אררט. בימי מנשה, בנו של חזקיהו, חזרה יהודה להיות ממלכה וסאלית נאמנה: שמו מופיע ברשימות המלכים המעלים מס בכתובות אסרחדון ואשורבניפל.

הבולה משתלבת בהקשר זה. לדברי החוקרים היא עשויה להיות מימי חזקיהו, מימי מנשה, או אף מראשית ימי יאשיהו. איחור בתשלום מעלה מיד על הדעת את מרד חזקיהו, אך השבר ששרד אינו מזכיר שום מלך – ולכן יש לנהוג זהירות.

מדוע התגלית חשובה

• ראשונה מתקופת הבית הראשון – זוהי הכתובת האשורית הראשונה מתקופה זו שנמצאה בירושלים. שבר של לוח בכתב יתדות, קדום בהרבה, מתקופת אל-עמארנה (המאה ה-14 לפנה״ס), נמצא בעופל בשנת 2010, אך הוא שייך להקשר שונה לחלוטין.
• עדות כתובה – הקשרים המינהליים בין החצר האשורית לירושלים היו ידועים עד כה רק מן המקרא ומתעודות אשור; כעת הם מתועדים במסמך שנמצא בעיר עצמה.
• רמז טופוגרפי – מקום הגילוי, סמוך להר הבית, מרמז שמסמכים רשמיים עברו באזור זה, בקרבת השלטון המלכותי והמקדש.

ירושלים בימי הבית הראשון

העיר העתיקה, ירושליםהר המוריה: ניסיון אברהם, מסיפור העקדה ועד הר הביתבמקום שבו המסורת ממקמת את ניסיון אברהם ניצב כיום הר הבית, מן המקומות הקדושים ביותר ליהדות ולאסלאם.לדף האתר →

הממצא פותח צוהר ישיר לירושלים המתרחבת של סוף המאה ה-8 לפנה״ס. העיר גלשה אז מעיר דוד אל הגבעה המערבית, הוקפה בחומה חדשה – ״החומה הרחבה״ שנחשפה ברובע היהודי – ונחצבה בה נקבת חזקיהו כדי להגן על אספקת המים (מלכים ב כ, כ). סביב הר הבית, הר המוריה של המסורת, התרכזו המקדש ומבני המלוכה.

הבולה האכדית מצטרפת לעדויות אחרות על המינהל היהודאי באותה תקופה, כגון טביעות החותם ״למלך״ על ידיות קנקני אגירה והבולות העבריות שנמצאו בעיר דוד. יחד הן מלמדות על ממלכה ריכוזית, שקיימה קשר דיפלומטי ישיר עם המעצמה הגדולה של זמנה.

כדי לראות את ירושלים של ימי בית ראשון אפשר לבקר בעיר דוד למרגלות הר הבית, ובלכיש שבשפלה: תכננו מסלול עם עיר דוד ולכיש.

נקודת מבט: בין אימפריה לאמונה

החותם הזה ממחיש את הפרדוקס של יהודה: ממלכה קטנה הנתונה במסלולן של אימפריות גדולות, ובכל זאת נאמנה לייעודה הרוחני. אם הפוליטיקה כפתה מסים, הנביאים הזכירו שהביטחון האמיתי אינו באשור ואף לא במצרים, אלא בה׳:

הוי הירדים מצרים לעזרה, על סוסים ישענו, ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה׳ לא דרשו.

ישעיהו לא, א

כך פוגש שבר חרס פשוט את הכתוב במקרא: מאחורי סיפורי המסים והמצורים עמדו פקידים, מועדי תשלום ואיגרות ממשיים לגמרי. כדי למקם את התגלית בתולדות ממלכות ישראל ויהודה, קראו את הסקירה שלנו על תקופת השופטים והמלכים.