הר המוריה ניסיון אברהם, מסיפור העקדה ועד הר הבית

הסיפור המקראי

ניסיון אברהם (בראשית כב)

הקריאה: "קח נא את בנך את יחידך"

"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המריה, והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך"

בראשית כב, ב

לאחר שנים של המתנה זכה אברהם סוף סוף לבן משרה – יצחק, בן ההבטחה. ואז מבקש ממנו האל את הבלתי נתפס: להעלות את הבן הזה לעולה. המספר מגלה לקורא כבר בפסוק הפותח – "והאלהים נסה את אברהם" (כב, א) – אך אברהם עצמו אינו יודע זאת.

הדרישה המטלטלת בוחנת הן את אמונתו של אברהם והן את הבנתו את האל. הכתוב אינו מביא שום התנגדות: מי שהתחנן על סדום ועמורה (בראשית יח) משכים קום – "וישכם אברהם בבקר" – ויוצא לדרך. שתיקה זו הזינה מאות שנים של פרשנות יהודית, נוצרית ומוסלמית.

העלייה אל המוריה

אברהם יוצא לדרך עם יצחק, שני נעריו ועצי העולה. המסע נמשך שלושה ימים – שלושה ימים של הליכה שקטה אל הניסיון. "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" (כב, ד); הוא משאיר את הנערים מאחור וממשיך לבדו עם בנו.

יצחק נושא את העצים, ואברהם את האש ואת המאכלת. שאלתו של יצחק מהדהדת עד היום: "ואיה השה לעלה?" ותשובתו של אברהם חושפת את עומק אמונתו: "אלהים יראה לו השה לעלה בני" (כב, ז–ח).

המזבח והעקדה

כשהם מגיעים אל המקום, בונה אברהם מזבח, עורך את העצים ועוקד את יצחק. המסורת היהודית קוראת לאירוע "עקדת יצחק", על שם הפועל "ויעקד" שבפסוק ט. המונח מדגיש את המעשה הגופני, אך גם את הקשר הרוחני שבין אברהם לאלוהיו. אברהם שולח את ידו ולוקח את המאכלת: אמונו באל גובר אפילו על אהבתו לבנו.

נקודת המבט של יצחק – גילו, שתיקתו והסכמתו – נדונה בעמוד נפרד: עקדת יצחק מנקודת מבטו של הבן.

העיר העתיקה, ירושליםעקדת יצחק בהר המוריה: אמונתו השקטה של הבןבהר המוריה עולה יצחק, בן ההבטחה, עם אביו אל המזבח: סיפור של אמון, של תמורה ושל רחמים.לדף האתר →

ההצלה: "ה׳ יראה"

"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"

בראשית כב, יב

ברגע המכריע עוצר מלאך ה׳ את ידו של אברהם. אברהם נושא את עיניו, רואה איל נאחז בסבך בקרניו, ומעלה אותו לעולה תחת בנו. הניסיון עסק בנאמנותו של אברהם; הוא אינו מסתיים בקורבן אדם – נקודה שקוראים רבים, בעבר ובהווה, רואים בה את לב הסיפור.

אברהם קורא למקום "ה׳ יראה", ומכאן האמרה "בהר ה׳ יראה" (כב, יד). האל מחדש אז את הבטחתו: זרע רב "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (כב, יז), וכן "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (כב, יח). לאחר מכן שב אברהם אל באר שבע, שבה ישב (כב, יט).

מסורת וזיהוי

מ"ארץ המוריה" אל הר הבית

מה אומר המקרא

בבראשית כב נזכרות רק "ארץ המריה" ו"אחד ההרים" שהאל יראה לאברהם. השם מופיע פעם אחת נוספת בלבד במקרא, כדי למקם את מקדש שלמה:

"ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלם בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו, אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי"

דברי הימים ב ג, א

פסוק זה מחבר שלושה רגעים: ניסיון אברהם, הגורן שקנה דוד כדי לבנות בה מזבח (שמואל ב כד, יח–כה) ובניית המקדש. על חיבור זה נשען הזיהוי המסורתי של הר המוריה עם הר הבית.

המסורות הדתיות

• יהדות – הר הבית הוא גם מקום העקדה וגם מקום המקדש; המסורת ממקמת שם גם את אבן השתייה.
• נצרות – רוב הכותבים הנוצרים מקבלים את הזיהוי היהודי; מסורת אחרת קשרה את האירוע לגולגותא, שם צמודה קפלת אברהם לכנסיית הקבר.
• אסלאם – הקוראן מספר על ניסיון אברהם בלי לנקוב בשם הבן (סורה 37); רוב הפרשנים המוסלמים מזהים אותו עם ישמעאל וממקמים את האירוע בסביבת מכה. הסלע שבירושלים נערץ בעיקר בזיקה למסע הלילי של הנביא.
• שומרונים – הם ממקמים את מקום העקדה בהר גריזים, סמוך לשכם.

היסטוריה

הר הבית לאורך ההיסטוריה

• המאה ה-10 לפנה״ס – על פי המקרא, שלמה בונה את בית המקדש הראשון (מלכים א ו).
• 587/586 לפנה״ס – חורבן המקדש בידי צבא בבל של נבוכדנאצר.
• בסביבות 515 לפנה״ס – השלמת בית המקדש השני לאחר שיבת ציון (עזרא ו).
• החל מ-20/19 לפנה״ס – הורדוס הגדול בונה מחדש את המקדש ומרחיב את הרחבה בעזרת קירות תמך עצומים, ובהם הכותל המערבי. ברחבה זו מלמד ישו בשבוע האחרון שלו בירושלים.
• 70 לספירה – חורבן בית המקדש השני בידי לגיונות טיטוס.
• 691–692 – הח׳ליפה האומיי עבד אל-מלכ מקים את כיפת הסלע; מסגד אל-אקצא נבנה זמן קצר לאחר מכן, בראשית המאה ה-8.
• 1099–1187 – הצלבנים הופכים את הכיפה לכנסייה, "מקדש האדון"; צלאח א-דין מחזיר את הרחבה לפולחן המוסלמי.
• מאז 1967 – האתר נמצא בשליטה ישראלית, ואילו הווקף המוסלמי בירושלים, בחסות ירדן, מנהל את ענייניו הדתיים על פי "הסטטוס קוו".

אבן השתייה

מתחת לכיפה של כיפת הסלע בולט סלע גיר רחב – אבן השתייה. המשנה מספרת על קודש הקודשים בבית השני: "אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת" (יומא ה, ב). המסורת היהודית ראתה בה את לב המקדש, ואף את נקודת המוצא של בריאת העולם ואת מקום עקדת יצחק. המסורת המוסלמית קושרת אותה למסע הלילי של הנביא מוחמד; מערה קטנה החצובה מתחת לסלע מכונה "באר הנשמות".

מיקומו המדויק של קודש הקודשים עדיין שנוי במחלוקת: רוב החוקרים ממקמים אותו על הסלע הזה או בסמוך לו, אך קיימות גם השערות אחרות.

ארכאולוגיה

ארכיאולוגיה: מה ידוע ומה לא

אין היתר לחפירות ארכיאולוגיות ברחבה עצמה, בשל מעמדה הדתי והמדיני. לפיכך שרידי בית המקדש הראשון והשני מעולם לא נחשפו, והידע שבידינו מבוסס על מחקרים שנערכו סביב המתחם.

• קירות הורדוסייםקירות תמך מאבני גזית מסותתות בזיז, חלקן באורך של יותר מ-10 מטרים, הנראות בכותל המערבי ובמנהרותיו.
• החפירות בדרום ובעופלמאז 1968: רחוב מימי הורדוס, מדרגות מונומנטליות המובילות אל שערי חולדה, מקוואות טהרה.
• "בית התקיעה"אבן ועליה כתובת עברית, שנפלה מהפינה הדרומית-מערבית, הקשורה לתקיעת החצוצרה שבישרה על כניסת השבת.
• סינון העפרמאז 2004 בוחן פרויקט סינון את העפר שהוצא מהרחבה ב-1999: ממצאים מכל התקופות, ובהם מתקופת הברזל.

למרגלות הר הבית נמצאה לאחרונה כתובת יתדות זעירה, המעידה על קשרים בין ממלכת יהודה לאשור בימי הבית הראשון: ראו את המאמר שלנו על החותם האכדי שנמצא בירושלים.