סיפורי הראשית במקרא: מבריאת העולם ועד מגדל בבל

בריאת העולם וגן עדן: אדם וחוה

ספר בראשית נפתח בשני סיפורי בריאה הבאים זה אחר זה ומשלימים זה את זה (בראשית א–ג). הראשון מסדר את העולם בשבעה ימים; השני, קרוב יותר לאדמה, מספר על יצירת האדם הראשון, על גן עדן ועל השבר שבעקבותיו יוצאים ממנו אדם וחוה.

במקרא (בראשית א–ג)

הסיפור הראשון (בראשית א, א – ב, ג) מתאר סדר הדרגתי: האור, הרקיע, היבשה והצמחים, המאורות, בעלי החיים, ולבסוף האדם, שנברא "בצלם אלהים", זכר ונקבה. ביום השביעי שובת אלוהים: זהו היסוד המקראי של השבת.

הסיפור השני (בראשית ב, ד – ג, כד) משנה את הטון. ה' אלוהים יוצר את האדם מעפר האדמה ונופח בו נשמת חיים, ואחר כך נוטע גן בעדן. האישה נבנית מצלעו של האדם. הנחש מביא אותם לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, האיסור היחיד; אדם וחוה משולחים מן הגן, ומעתה הכרובים שומרים על הדרך אליו, מקדם.

וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר

בראשית ב, ח

המסגרת הגאוגרפית

הכתוב מוסר גאוגרפיה שנראית מדויקת: נהר יוצא מעדן ונפרד לארבעה ראשים, פישון, גיחון, חידקל ופרת (בראשית ב, י–יד). החידקל הוא הטיגריס, והפרת ידוע היטב: הסיפור מפנה אפוא את המבט אל מסופוטמיה. הפישון והגיחון, לעומת זאת, לא זוהו מעולם באופן משכנע; גיחון הוא גם שמו של המעיין המשקה את ירושלים (מלכים א א, לג).

מסורות

כמה מסורות קשרו את אדם הראשון לארץ ישראל. לפי התלמוד (עירובין נג ע"א), חברון נקראת קריית ארבע משום שארבעה זוגות קבורים במערת המכפלה: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (ראו את הדף שלנו על חברון ומערת המכפלה). מסורת יהודית נוספת, שהרמב"ם מביא בהלכות בית הבחירה, קובעת שאדם נברא מעפר מקום המזבח שבמקדש, על הר המוריה. המסורת הנוצרית, מצדה, ממקמת את קבורת אדם מתחת לגולגותא, ובכנסיית הקבר בירושלים יש קפלה הנושאת את שמו.

מה אומר המחקר

חוקרי המקרא מייחסים בדרך כלל את שני הסיפורים למסורות שונות, שהועלו על הכתב באלף הראשון לפנה״ס. הם מצביעים על נקודות דמיון לטקסטים מסופוטמיים: בשירה הבבלית "אנומה אליש" העולם נולד ממים קדמוניים, בדומה ל"תהום" שבבראשית א, ב; ובעלילות "אתרחסיס" בני האדם נוצרים מטיט. גם ההבדלים בולטים: אל אחד, אין מאבק בין אלים, והאדם עומד בפסגת הבריאה.

הארכיאולוגיה אינה יכולה למקם את גן עדן או לתארך את הבריאה: הסיפורים האלה שייכים לתחום אחר. בישראל, מערות הכרמל (שמורת נחל מערות, אתר מורשת עולמית של אונסק״ו) ומערת קפזה ליד נצרת הניבו כמה מן השרידים הקדומים ביותר של האדם המודרני שנמצאו מחוץ לאפריקה, בני כמאה אלף שנה. הם מספרים את תולדות האנושות לפי המדע, בלי קשר לסיפור המקראי.

קין והבל והדורות הראשונים

מחוץ לגן, תולדות האדם נפתחות בטרגדיה בין שני אחים, וממשיכות ברשימות דורות המגיעות עד נח (בראשית ד–ה). בשורות ספורות מספרים הפרקים האלה גם על ראשית הערים, המרעה, המוזיקה ומלאכת המתכת.

במקרא (בראשית ד)

הבל הוא רועה צאן, וקין עובד אדמה. שניהם מביאים מנחה; מנחת הבל מתקבלת ומנחת קין לא. מתוך קנאה הורג קין את אחיו בשדה. כשאלוהים שואל אותו, הוא משיב בשאלה שנעשתה למטבע לשון. הוא נגזר לנוע ולנוד, אך מקבל אות המגן עליו, ומתיישב בארץ נוד, קדמת עדן.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי

בראשית ד, ט

אחר כך בונה קין עיר וקורא לה חנוך, על שם בנו (בראשית ד, יז). בין צאצאיו, יבל הוא "אבי ישב אהל ומקנה", יובל הוא אבי כל תופש כינור ועוגב, ותובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל (בראשית ד, כ–כב). לבסוף נולד לאדם ולחוה בן שלישי, שת.

הדורות הראשונים (בראשית ה)

רשימת דורות מחברת בין אדם לנח בעשרה דורות, עם אורך חיים יוצא דופן: מתושלח חי 969 שנה (בראשית ה, כז). חנוך, השביעי לאדם, "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים" (בראשית ה, כד). המספרים אף שונים בין הנוסחים העתיקים של הכתוב: נוסח המסורה, תרגום השבעים היווני והתורה השומרונית אינם מוסרים את אותם הגילים.

מסורות

המסורת היהודית רואה בשת את אבי האנושות כולה לאחר מות הבל; הספרים החיצוניים המיוחסים לחנוך הזינו ספרות ענפה. מסורת מקומית ממקמת את קבר הבל במקדש נבי הביל, בהרים שממערב לדמשק.

מה אומר המחקר

גם רשימות המלכים השומריות מונות שורה של שליטים "שלפני המבול", שמלכו עשרות אלפי שנים: אורך החיים שבבראשית ה שייך לסוגה ספרותית זו. זאת ועוד, השלבים שהסיפור דוחס לדור אחד (חקלאות, מרעה, ערים ראשונות, מלאכת מתכת) תואמים התפתחויות ממשיות, אלא שאלה נמשכו אלפי שנים. הלבנט הוא אחד האזורים שבהם נולדו החקלאות והמרעה; יריחו (תל א־סולטאן) נמנית עם היישובים הקדומים ביותר הידועים; ומטמון נחל משמר, המוצג במוזיאון ישראל בירושלים, מעיד על מלאכת נחושת מפותחת מאוד באלף הרביעי לפנה״ס. ממצאים אלה מאירים את העולם שהסיפור מתאר; הם אינם מאפשרים לתארך את קין או את הבל.

נח, המבול והברית

סיפור המבול (בראשית ו–ט) הוא מן המוכרים שבמקרא, ומן הסיפורים שיש להם המקבילות העתיקות ביותר. הוא מספר על עולם שטבע במים, ואחר כך על התחלה חדשה שנחתמה בברית בין אלוהים לבין הבריאה כולה.

במקרא (בראשית ו–ט)

אלוהים רואה כי הארץ מלאה חמס ומחליט להשחיתה במים, אך חס על נח, "איש צדיק תמים". נח בונה תיבה שארכה שלוש מאות אמה, רחבה חמישים אמה וקומתה שלושים אמה (בראשית ו, טו), ומכניס אליה את משפחתו ואת בעלי החיים. המים עולים ויורדים, והתיבה נחה "על הרי אררט". נח משלח עורב ואחריו יונה, השבה ועלה זית בפיה (בראשית ח, יא). ביציאתו הוא בונה מזבח; אלוהים כורת ברית עם נח, עם זרעו ועם כל נפש חיה, ונותן לה אות.

אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ

בראשית ט, יג

מסורות

המסורת היהודית למדה מבראשית ט את שבע מצוות בני נח, יסוד מוסרי המיועד לאנושות כולה (סנהדרין נו ע"א), וקבעה ברכה הנאמרת בראיית הקשת: "זוכר הברית". לפי הרמב"ם, נח בנה את מזבחו במקום המזבח של המקדש העתיד, על הר המוריה. מקום נחיתת התיבה משתנה ממסורת למסורת: הר אררט שבטורקיה במסורת הארמנית והמערבית; הר ג'ודי, דרומה יותר, בתרגום אונקלוס ("טורי קרדו"), במסורת הסורית ובקוראן (סורה 11, 44).

מה אומר המחקר

סיפורים עתיקים יותר. במסופוטמיה רווחו כמה סיפורי מבול זמן רב לפני שספר בראשית הועלה על הכתב: הסיפור השומרי על זיוסודרה, עלילות "אתרחסיס" (בעותקים מן המאה ה־17 לפנה״ס) והלוח האחד־עשר של "עלילות גלגמש". בלוח זה, שפוענח ב־1872 בידי ג'ורג' סמית' במוזיאון הבריטי, הגיבור אותנפישתים בונה ספינה, מעלה אליה בעלי חיים ומשלח יונה, סנונית ועורב. הקרבה לספר בראשית ברורה; משמעות הסיפור שונה.

שיטפונות מקומיים. באור, ב־1929, חשף לאונרד וולי שכבת טין עבה וקשר אותה למבול. שכבות דומות נמצאו בכיש ובשורופק, אך בתאריכים שונים: הן מעידות על שיטפונות גדולים של החידקל והפרת, ולא על אירוע יחיד. אין שום עדות גאולוגית למבול שכיסה את כל הארץ.

התיבה. במקרא "אררט" הוא שם של אזור, אורארטו של הכתובות האשוריות, סביב אגם ואן, ולא של פסגה מסוימת. משלחות סרקו את הר אררט, ותצורת דורופינר שבטורקיה מוצגת לעתים כטביעת התיבה; הגאולוגים רואים בה תצורה טבעית. שום שריד של התיבה לא אומת.

העמים ומגדל בבל

לאחר המבול מתאר ספר בראשית את התפשטות העמים על פני הארץ (בראשית י), ואחר כך מספר כיצד אנושות שדיברה בשפה אחת נפוצה בבבל (בראשית יא, א–ט). רשימת הדורות שאחריו מובילה היישר אל אברהם.

לוח העמים (בראשית י)

צאצאי שלושת בני נח, שם, חם ויפת, הם אבות העמים המוכרים בעולם המקראי: המסורת היהודית מונה שבעים אומות. רבים מן השמות תואמים עמים ואזורים מתועדים היטב: מצרים, כוש (סודאן הקדומה), כנען, אשור, עילם, ארם, מדי ויון (היוונים). נמרוד, "גבור ציד לפני ה'", מולך על בבל, ארך ואכד בארץ שנער, ואחר כך בונה את נינוה (בראשית י, ח–יב): ארך היא אורוך, ונינוה נחפרה בהרחבה. נמרוד עצמו, לעומת זאת, לא זוהה מעולם עם מלך מוכר.

במקרא (בראשית יא, א–ט)

בני האדם מתיישבים בבקעה בארץ שנער ומחליטים לבנות עיר ומגדל. אלוהים מבלבל את שפתם ומפיץ אותם על פני כל הארץ; העיר נקראת בבל, על שם הפועל "בלל", ערבב ובלבל.

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ

בראשית יא, ד

מה אומר המחקר

הפעם הסיפור נטוע בנוף ממשי. שנער היא בבל, והכתוב מציין שבנו שם בלבנים שרופות ובחמר "לאבן" (בראשית יא, ג): זו בדיוק שיטת הבנייה המסופוטמית, בעוד שבכנען בנו באבן. ערי מסופוטמיה נשלטו בידי זיקורות, מגדלים מדורגים שבראשם מקדש, כמו זה של אור, שנבנה בסביבות 2100 לפנה״ס. בבבל, הזיקורת אטמננקי, "בית יסוד השמים והארץ", שהוקדשה לאל מרדוך, נבנתה מחדש בידי נבופולאסר ונבוכדנצר השני במאות ה־7 וה־6 לפנה״ס; החפירות הגרמניות של רוברט קולדוויי (1899–1917) מצאו ממנה רק את היסודות. חוקרים רבים סבורים שסיפור בבל הוא הד למגדל הזה, שגולי יהודה בבבל יכלו לראות בעיניהם (ראו את הדף שלנו על גלות בבל). שמה הבבלי של העיר, באב־אילי, פירושו "שער האל".

ריבוי השפות קדום בהרבה מכל זיקורת: סיפור בבל מסביר אותו בדרכו, בלי שאפשר לתארך אותו. המגדל שמתאר ספר בראשית לא זוהה ככזה.

משם ועד אברהם (בראשית יא, י–לב)

רשימת דורות אחרונה מחברת בין שם לתרח, אבי אברם, בעשרה דורות. המשפחה יושבת באור כשדים ויוצאת משם לחרן: מכאן הסיפור עוזב את האנושות כולה ועוקב אחר משפחה אחת, משפחתו של אברהם.

סיפור, מסורת וארכיאולוגיה: סיכום

לכל אחד מארבעת הסיפורים, הנה במבט אחד מה שייך לכתוב המקראי, מה למסורות ומה לידע העדכני.

מה אפשר לראות בישראל?

אין אתר שבו אפשר "לבקר" בסיפורי הראשית, אבל כמה מקומות שומרים את זכרם או מאירים את הרקע שלהם: מערת המכפלה בחברון, שבה המסורת ממקמת את קבורת אדם וחוה; הר הבית בירושלים, שהמסורת קושרת לאדם ולנח; מוזיאון ישראל, שבו מוצג מטמון נחל משמר; ומערות הכרמל הפרהיסטוריות.

מקורות וקריאה נוספת

• קלאוס וסטרמן, "בראשית א–יא: פירוש" (באנגלית, מיניאפוליס 1984).
• וילפרד למברט ואלן מילרד, "אתרחסיס: סיפור המבול הבבלי" (באנגלית, אוקספורד 1969).
• אנדרו ג'ורג', "עלילות גלגמש הבבליות" (באנגלית, אוקספורד 2003).
• ארווינג פינקל, "התיבה שלפני נח" (באנגלית, לונדון 2014).
• ז'אן־לואי סקה, "מבוא לקריאת התורה" (בצרפתית, בריסל 2000).

ממשיכים אל האבות

עם אברהם, ספר בראשית עובר מסיפור האנושות לסיפורה של משפחה אחת, ומסיפורים ללא מקום מוגדר לאתרים שאפשר לבקר בהם: שכם, בית אל, חברון, באר שבע. כאן מתחילה התקופה הבאה.

ממשיכים אל האבות ←