Noah's Ark Scans: מה מגלים המחקרים על תיבת נח?

מהו פרויקט Noah's Ark Scans?

אנדרו ג'ונס וצוות המחקר

Noah's Ark Scans היא קבוצה אמריקנית שמרכזה בקליפורניה, ומייסדה הוא אנדרו ג'ונס, מפתח תוכנה שאינו ארכאולוג בהכשרתו. השבועון ניוזוויק מתאר אותה כ"קבוצה נוצרית אמריקנית". מטרתה המוצהרת: לחקור את פנים תצורת דורופינר בלי להרוס אותה, תחילה במדידות גאופיזיות ואחר כך בקידוחים.

מאז 2026 פועלת הקבוצה במסגרת רשמית. בראש תוכנית המחקר עומד הארכאולוג צ'נקר אטילה מאוניברסיטת ג'ומהוריית בסיוואס, ואנדרו ג'ונס משמש סגנו. לדברי Noah's Ark Scans, שותפות בפרויקט גם אוניברסיטת דוקוז איילול (איזמיר) ואוניברסיטת אגרי איברהים צ'צ'ן. לפי העיתונות הטורקית השתתפו בעונה כעשרים חוקרים מחמש מדינות, ולצדם שלושה צוותי צילום.

הפרויקט ממומן מתרומות. עד סוף ספטמבר 2026 גייס מבצע ההתרמה המקוון שלו 104,000 דולר מתוך יעד של 600,000, לפי ניוזוויק.

דורופינר, תצורה דמוית ספינה בטורקיה

דוגובאיזיט, מחוז אגרי (טורקיה)הר אררט – תיבת נח ואתר דורופינרכבר מאתיים שנה מחפשים חוקרים ומגלי ארצות את תיבת נח על הר אררט ולמרגלותיו. ב־2026 ערך צוות לראשונה קידוחים באתר דורופינר. הנה מה שידוע, מה שעוד צריך להוכיח, ואיך אפשר לראות את ההר.לדף האתר →

אתר דורופינר נמצא בין הכפרים טלצ'קר ואוזנגילי, כ־16 ק"מ דרומית־מזרחית לדוגובאיזיט ו־29 ק"מ דרומית לפסגת הר אררט, בגובה של כ־2,000 מ'. ממבט על זהו תל מוארך בצורת גוף ספינה, שאורכו 157 עד 165 מ' בערך, לפי המקור.

סרן אילהאן דורופינר מהצבא הטורקי זיהה אותו ב־1959 בתצלומי אוויר, ומכאן שמו. משלחת אמריקנית חפרה בו כבר ב־1960 והסיקה שמדובר בתצורה טבעית. מ־1977 הציג אותו הארכאולוג החובב רון וויאט כ"תיבה האמיתית". ב־1987 הכריזה טורקיה על האתר כמוגן ופתחה בו נקודת מבקרים. סיפור ההר והמשלחות אליו מובא בדף הר אררט.

כיצד החוקרים בוחנים את האתר?

מכ"ם חודר קרקע, טומוגרפיה חשמלית ו־LiDAR

Noah's Ark Scans התחילה בשיטות שאינן חופרות באדמה. מכ"ם חודר קרקע שולח גלים לתוך האדמה ורושם את ההדים שלהם: שינוי בחומר מחזיר אות. טומוגרפיה של התנגדות חשמלית מודדת עד כמה תת־הקרקע מתנגד לזרם חשמלי: מים, חרסית, סלע ועץ מגיבים כל אחד אחרת. הקבוצה מציינת גם סקרי LiDAR, לייזר הממפה את פני השטח ברמת דיוק של סנטימטרים.

לדברי הקבוצה, מדידות כאלה נעשו ב־2014, ב־2019 וב־2021. עבודת המכ"ם הופקדה בידי המהנדס חוסרו בח'תאר מהחברה האמריקנית Bakhtar Research and Engineering.

קידוחי ליבה לבדיקה ישירה של תת־הקרקע

מדידות מרחוק אינן מגלות ממה עשוי ההד. כדי לדעת, צריך להעלות חומר. לכן ב־2026 ביצע הצוות קידוחי ליבה: צינור שננעץ באדמה מעלה גליל עפר שאפשר לקרוא בו את השכבות. הקידוחים נעשו בהקשה, בלי נוזל קידוח, כדי לא לזהם את הדגימות. אחד מהם הגיע לעומק 18 מ', והאחרים ל־5 עד 8 מ', בתוך התצורה ומחוצה לה, לשם השוואה.

אילו ראיות מציג הצוות?

חריגות שפורשו כמסדרונות וכתאים

ב־2025 הציגה Noah's Ark Scans תמונות מכ"ם שבהן מבנים בזוויות ישרות עד עומק של כ־6 מ', שלוש שכבות זו מעל זו שהקבוצה מפרשת כסיפוני ספינה, ומסדרון במרכז התל. אנדרו ג'ונס הודה אז: "האם זה באמת מבנה מעשה ידי אדם, או תצורה טבעית יוצאת דופן? אנחנו צריכים עוד נתונים כדי להבין."

קרקע עשירה יותר בחומר אורגני

ב־2024 הראו דגימות קרקע שנבדקו באוניברסיטת אטאטורק בארזורום, לדברי הצוות, פי שלושה חומר אורגני ו־38% יותר אשלגן בתוך התצורה מאשר מחוצה לה. הקבוצה רואה בכך עקבה אפשרית של עץ מרוקב. קודם לכן, באוקטובר 2023, זיהה צוות מהאוניברסיטה הטכנית של איסטנבול ומאוניברסיטת אגרי חרסית, משקעים ימיים ושרידי רכיכות, והצביע על פעילות אנושית בתקופה הכלקוליתית. ראש הצוות, פארוק קאיה, הדגיש שאין בכך די כדי לומר שהספינה נמצאת שם.

ממדים שהושוו לסיפור המקראי

ספר בראשית קובע לתיבה אורך של 300 אמה, רוחב של 50 וגובה של 30.

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ

בראשית ו, טו

לפי האמה המלכותית המצרית, 52.4 ס"מ, 300 אמה הן 157 מ': האורך ש־Noah's Ark Scans מייחסת לתל. אבל אורך האמה השתנה בין תקופות ואזורים, ומדידות אחרות של האתר נותנות 164 או 165 מ'. ההתאמה תלויה אפוא בהנחות המוצא.

מה הביאה עונת המחקר של 2026?

• 21 במאי 2026 — המשרד האזורי בארזורום של משרד הסביבה והעיור הטורקי מאשר את התוכנית.
• סוף יוני 2026 — תחילת העבודה בשטח, לכ־90 יום.
• 28 ביולי 2026 — צ'נקר אטילה מציג רשמית את הפרויקט לעיתונות הטורקית: מכ"ם, בדיקות קרקע וקידוחים "כדי לחפש שרידי עץ ועצמות".
• בסביבות 22 בספטמבר 2026 — Noah's Ark Scans מודיעה על תחילת קידוחי הליבה.
• 28 בספטמבר 2026 — שני ראשי הפרויקט מסכמים ומצננים את הכותרות.

הדגימות שנלקחו והחללים שדווחו

לדברי צ'נקר אטילה, נלקחו כמעט 1,000 דגימות קרקע מכ־150 נקודות, ונאספו שברי חרס. הוא מתאר אותם כקודמים למבול, אך טרם נעשה להם תיארוך. אנדרו ג'ונס מדבר מצדו על יותר מ־300 דגימות ליבה שנשלחו למעבדות אוניברסיטת אנקרה. כנראה ששני המספרים אינם מתייחסים לאותן דגימות.

הצוות מדווח גם על חללים בתת־הקרקע, בעומק שבין 3–4 מ' לכ־13 מ'. מצלמה רובוטית קטנה בשם GOPHER הורדה לתוך חורי הקידוח כדי לצלם אותם; הניסיון השני הגיע לכ־12 מ'.

השערת העץ המאובן והבדיקות הצפויות

באחד הקידוחים בתוך התצורה, בעומק של כ־4 עד 5 מ', נשבר ראש המקדח על שכבה קשה מאוד. אנדרו ג'ונס משער שמדובר בעץ מאובן או עץ שעבר מינרליזציה, כלומר עץ שסיביו הוחלפו במינרלים. זו אפשרות שיש לבדוק, לא תוצאה: השכבה עשויה להיות גם סלע. כעת על המעבדות למדוד את החומר האורגני, לזהות את המינרלים ולתארך בפחמן 14 את מה שניתן לתארך.

האם הממצאים מוכיחים שתיבת נח נמצאת שם?

לא, לא בשלב זה, והחוקרים עצמם אומרים זאת. ב־28 בספטמבר 2026 אמר אנדרו ג'ונס לניוזוויק: "לא זיהינו שום חומר כעץ עתיק, וגם לא קבענו את גילו." באותו יום אמר צ'נקר אטילה לעיתון הטורקי סוזג'ו שהכותרות "אינן משקפות לעת עתה תוצאות מדויקות לגמרי", והוסיף: "גם אם עדיין לא הגענו לוודאות של 100%, השגנו נתונים מפתיעים."

המגבלות של הסריקות ושל התצפיות בשטח

הד מכ"ם בזווית ישרה, קרקע עשירה בפחמן או חלל יכולים לנבוע מסיבות טבעיות: שכבות סלע מקומטות, סדקים, כיסי מים, שרידי צמחים שהצטברו בשקע. המדידות מראות שיש משהו שונה מתחת לתל; הן אינן אומרות מה. ובאשר לחרסים, בלי מיקום מדויק בשכבה מתוארכת הם מעידים שבני אדם חיו באזור, לא שהייתה שם ספינה.

ההסבר הטבעי שמציעים המחקרים הגאולוגיים

משלחת 1960 חפרה ופוצצה חלק מהתל ולא מצאה שום שריד; היא כינתה אותו "גחמה של הטבע". ב־1996 פרסמו הגאולוג לורנס קולינס והחוקר דייוויד פאסולד, שתמך באתר שנים רבות, מחקר שתיאר את התל כסינקלינה: קמט טבעי בשכבות הסלע, שהסחיפה וזרימות הבוץ עיצבו בצורת ספינה. ה"קירות" שקלטו הגלאים הם לדבריהם ריכוזים טבעיים של מינרלי ברזל. ב־2026 חוזרים מבקרים, כמו החוקר אהרון ג'דקינס, על פרשנות זו ומציינים שאף נתון לא הוגש לכתב עת מדעי.

אין לבלבל בין דורופינר להכרזה מפורסמת אחרת: ב־2010 טענה קבוצה אוונגליסטית מהונג קונג שמצאה עץ מן התיבה סמוך לפסגת האררט. שותף לשעבר בפרויקט, הארכאולוג רנדל פרייס, האשים מדריכים מקומיים בכך שהביאו את העץ למקום.

הראיות הדרושות כדי לזהות ספינה עתיקה

כדי שאפשר יהיה לדבר על תגלית, יש צורך בשלושה תנאים:

• חומר בנייה: עץ מעובד, חיבורים או סימני כלים, שהוצאו משכבה מוגדרת היטב.
• תיארוך בלתי תלוי: בדיקות בכמה מעבדות שאינן תלויות בפרויקט.
• פרסום שניתן לבדוק: נתונים מלאים, שנבחנו בידי מומחים חיצוניים ושוללים הסברים גאולוגיים.

זה קנה המידה שלפיו יש לקרוא את תוצאות 2027.

מה אומר המקרא על המקום שבו נחה התיבה?

"הרי אררט" בספר בראשית

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט

בראשית ח, ד

הכתוב אומר "הרי אררט", בלשון רבים. אררט הוא שם של ארץ, אורארטו של הכתובות האשוריות, ממלכה שהשתרעה סביב אגם ואן, בשטחן של מזרח טורקיה, ארמניה ואיראן של היום. סיפור המבול ומקומו בפרקים הראשונים של ספר בראשית מוצגים בדף סיפורי הראשית.

מדוע הכתוב אינו מצביע על דורופינר

ספר בראשית אינו נוקב בשם פסגה או מקום מסוים: הוא ממקם את נחיתת התיבה באזור הררי. ההר הנקרא היום אררט קיבל את שמו מאוחר למדי; בטורקית שמו אגרי דאג. גם המסורות הקדומות אינן תמימות דעים: תרגום אונקלוס ("טורי קרדו"), המסורת הסורית והקוראן (סורה 11:44) ממקמים את התיבה על הר ג'ודי, דרומה יותר. גם קורא הרואה בסיפור היסטוריה אינו מחויב אפוא לחפש את התיבה בדורופינר דווקא.

יהיו תוצאות הבדיקות אשר יהיו, משמעות הסיפור אינה תלויה בגוף ספינה של אבן: ספר בראשית עושה ממנו סיפור של ברית בין האלוהים לכל נפש חיה, שנחתמה בקשת בענן, וממנו גוזרת המסורת היהודית את שבע מצוות בני נח.

את התצורה אפשר לראות מן המרפסת של מרכז המבקרים באוזנגילי, כ־16 ק"מ מדוגובאיזיט. כדי לגלות את האתרים המקראיים בישראל, היעזרו בכלי בניית סיור שלנו.