סרביט אל-ח'אדם: מקדש חתחור וראשית האלפבית

סרביט אל-ח'אדם וסיפור יציאת מצרים

מסגרת הסיפור, לא זיהוי מקום

אחרי חציית הים, ספר שמות מוביל את העם אל המדבר, לעבר סיני. הפסוק הבא אינו מדבר על סרביט אל-ח'אדם: הוא מובא כאן כמסגרת לסיפור, כדי להזכיר את סוג הנוף הצחיח שבו מתרחשים סיפורי המדבר.

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם

שמות טו, כב

מסלול יציאת מצרים תלוי במיקומו של הר סיני, שבעצמו שנוי במחלוקת. לפי המסורת הנוצרית הממקמת אותו בג'בל מוסא, ליד מנזר סנטה קתרינה, הדרך עוברת בדרום-מערב חצי האי, לא הרחק מאזורי הכרייה המצריים. יש אטלסים מקראיים הממקמים את תחנת דפקה (במדבר לג, יב) באזור ואדי מע'ארה, אתר כרייה מצרי נוסף הסמוך לסרביט: זו השערה שאין דרך לאמת.

וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר־סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה

במדבר לג, יב

מה האתר תורם להבנת הסיפור

סרביט אל-ח'אדם מראה שסיני לא היה מדבר ריק: מצרים ארגנה בו משלחות עונתיות, עם חיילים, סופרים, כורים ומתורגמנים. פועלים שהגיעו מכנען פגשו כאן את הדת המצרית והתאימו את סימניה לכתיבת שפתם שלהם. העולם הזה, על הגבול בין מצרים לאסיה, הוא הרקע לסיפור ישראל במצרים. לסיפור כולו, ראו את עמוד התקופה יציאת מצרים וכיבוש כנען.

מקדש חתחור, גברת הטורקיז

מקדש שצמח ממערה

המקדש נוסד בימי סנוסרת הראשון (השושלת ה-12, המאה ה-20 לפנה״ס) סביב שתי מערות קדושות שנחצבו בסלע: האחת מוקדשת לחתחור, והשנייה לספדו, אל הספר המזרחי של מצרים. בממלכה התיכונה שלח אמנמחת השלישי משלחת אחר משלחת: עשרות כתובות מימי שלטונו ידועות בסיני, ואגיפטולוגים מונים בין שמונה-עשרה לעשרים משלחות לסרביט בימיו בלבד. הוא הקים אולם המכונה "מקדש המלכים", שהושלם בימי אמנמחת הרביעי.

בממלכה החדשה הוארך המקדש ברצף של חדרים וחצרות, לאורך של כ-70 מטרים. מופיעים בו שמותיהם של תחותמס השלישי, אמנחותפ השלישי ומלכי בית רעמסס; רעמסס השישי הוא המלך האחרון של הממלכה החדשה ששמו מתועד במקדש, במאה ה-12 לפנה״ס. אחר כך ננטש האתר.

יער של מצבות

המראה המרשים ביותר הוא מצבות אבן החול הניצבות לאורך דרכי התהלוכה של המקדש. ראשי המשלחות רשמו עליהן את התאריך, את שם המלך, את חברי המשלחת ולפעמים גם את הקשיים שנתקלו בהם: מצבה אחת, מהשנה השישית לאמנמחת השלישי, מספרת על משלחת חריגה שיצאה בקיץ, בעוד שהמשלחות יצאו בדרך כלל בחורף. חתחור נקראת בהן "גברת הטורקיז".

פטרי והחפירות

האתר מוכר לנוסעים מאז המאה ה-19; הצייר דייוויד רוברטס צייר אותו ב-1839. החפירה המקיפה הראשונה נערכה בידי פלינדרס פטרי בחורף 1904–1905 ופורסמה ב-1906 (Researches in Sinai). בין הממצאים ראש קטן של המלכה תיי, אשת אמנחותפ השלישי, השמור בקהיר. הכתובות ההירוגליפיות פורסמו בידי אלן גרדינר ואריק פיט.

הכתובות הפרוטו-סינאיות וראשית האלפבית

כתב מסוג חדש

במקדש ובסמוך למכרות נחשפו כשלושים כתובות החרוטות בסימנים הדומים להירוגליפים, אך במספר קטן מאוד. ב-1916 הציע האגיפטולוג אלן גרדינר את המפתח: כל סימן שואל תמונה מצרית ומציין את הצליל הראשון של המילה השמית שמתארת אותה. ראש השור (אלף) מציין "א", הבית (בית) מציין "ב", וכן הלאה. זהו העיקרון של האלפבית.

על כמה חפצים קרא גרדינר את הרצף ל-ב-ע-ל-ת, "לבעלת", כלומר "לגבירה": השם השמי שנתנו הפועלים לאלה שהמצרים קראו לה חתחור. הקריאה הזאת מקובלת כיום על רוב החוקרים; שאר הטקסטים, הקצרים והפגומים לרוב, עדיין שנויים במחלוקת ברובם.

ספינקס "סיני 345" במוזיאון הבריטי

המפורסם שבחפצים האלה הוא ספינקס קטן מאבן חול שמצא פטרי במקדש והשמור במוזיאון הבריטי (EA 41748). הוא נושא כתובת הירוגליפית המזכירה את חתחור, ועל צדו ועל בסיסו כתובת פרוטו-סינאית שבה זיהה גרדינר את "בעלת". לטקסט ה"דו-לשוני" הזה היה תפקיד מכריע בפענוח.

תיארוך שעדיין שנוי במחלוקת

החוקרים מתלבטים בין שני טווחים: הממלכה התיכונה (בערך 1900–1800 לפנה״ס), הנתמך בין השאר בהשוואה לכתובות ואדי אל-חול שבמצרים העליונה, והממלכה החדשה (בערך 1500 לפנה״ס). כך או כך, את הכתובות חרטו פועלים כנענים או דוברי שפה שמית אחרים שהועסקו במשלחות המצריות. השיטה שלהם, שהתפשטה עם הזמן, הובילה לאלפבית הפניקי, ומשם לכתב העברי הקדום ולאלפבית היווני והלטיני.

משה בסרביט אל-ח'אדם? מה אומרים המקורות

הקשר בין הכתובות האלה למקרא מזין מזה זמן רב תאוריות פופולריות. יש מי שהציעו לקרוא את הטקסטים הפרוטו-סינאיים כעברית ולזהות בהם דמויות מקראיות: כך דאגלס פטרוביץ' (The World's Oldest Alphabet, 2016). ב-2025 הציע מיכאל בר-רון לקרוא בשתי כתובות (סיני 357 ו-361) את המילים "זאת ממשה" ו"נאם משה".

הקריאות האלה נדחות בידי רוב חוקרי הכתובות והאגיפטולוגים, החולקים על זיהוי הסימנים, השחוקים מאוד לעתים קרובות, ועל שיטת השחזור. כמה חוקרים מזכירים גם ש"מסה" היה רכיב שכיח בשמות מצריים: גם קריאה נכונה לא הייתה מתייחסת בהכרח למשה המקראי.

מקדש חתחור דומה, הקשור למכרות נחושת, אפשר לראות בצד הישראלי בתמנע שבערבה.

ביקור בסרביט אל-ח'אדם כיום

טיול שטח

סרביט אל-ח'אדם אינו אתר מוסדר כמו מוזיאון פתוח. המקדש נמצא בראש רמה, בפנים הארץ, כארבעים קילומטרים מזרחית לאבו זנימה שעל חוף מפרץ סואץ. הגישה היא בדרך עפר ואחר כך בעלייה ברגל: שביל תלול של כשעה וחצי, או מסלול מתון יותר המצויד במדרגות במדרון המערבי. תיאורי מטיילים מהשנים האחרונות מספרים על מחנה בסיס שבו אפשר למצוא מדריכים בדואים.

בפועל מארגנים את הביקור עם סוכנות או מדריך מקומי, מאבו זנימה, מאזור סנטה קתרינה או מאתרי הנופש של דרום סיני, עם ההיתרים שדורשות הרשויות המצריות. אין שעות פתיחה רשמיות או מחירים מהימנים המפורסמים ברשת: יש לברר מול מארגן מקומי, ולגבי האתר עצמו מול רשויות העתיקות המצריות. הר סיני של המסורת נמצא באותו אזור.