
יריחו (תל א-סולטאן): חומות יריחו בספר יהושע
רחב, מעבר הירדן ונפילת החומות: סיפור ספר יהושע מול מאה שנות חפירה, באחד מאתרי היישוב העירוני הקדומים בעולם.
על שלוחה בהרי מואב מתאר ספר דברים את משה המשקיף על הארץ שלא יבוא אליה. מאז המאה הרביעית שומר כאן מקדש נוצרי על הזיכרון הזה.
הר נבו, כ-8 ק״מ צפונית-מערבית למדבא שבירדן, הוא המקום שאליו מעלה ספר דברים את משה בסוף יציאת מצרים: משם הוא רואה את הארץ המובטחת, ושם הוא מת "בארץ מואב". על השלוחה של ראס סיאע׳ה, שהמסורת מזהה עם ראש הפסגה, ניצב אתר ההנצחה למשה – מקדש נוצרי המתועד מן המאה הרביעית ושמור כיום בידי הפרנציסקנים.
יש להבחין בין שלושה דברים: הסיפור המקראי, שאינו ממקם את קבר משה; המסורת הנוצרית, שקיבעה את זיכרון המאורע בפסגה זו; והארכיאולוגיה, שחשפה בזיליקה ופסיפסים ביזנטיים (המאות הרביעית עד השביעית). לא זוהו כאן שרידים מימי משה. האתר נותר אחת מנקודות התצפית המקראיות היפות במזרח התיכון.
״וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ״
דברים לד, א
בקצרה
פרשת חוקת (במדבר יט, א – כב, א) פרשת פינחס (במדבר כה, י – ל, א) פרשת מטות (במדבר ל, ב – לב, מב) פרשת ואתחנן (דברים ג, כג – ז, יא) פרשת האזינו (דברים לב) פרשת וזאת הברכה (דברים לג–לד)
תכנון הביקור
| משך הביקור | כשעה עד שעה וחצי לאתר ההנצחה, לפסיפסים ולמרפסת התצפית. |
|---|---|
| שעות פתיחה ודמי כניסה | משתנים לפי העונה: יש לברר מראש מול משמורת הקודש הפרנציסקנית, המנהלת את המקדש, או מול רשות התיירות של ירדן. |
| עונות מומלצות | אביב וסתיו לראות טובה; בקיץ אובך החום מסתיר לעתים קרובות את בקעת הירדן. בבוקר האור לרוב בהיר יותר. |
| נגישות | הרחבה ואתר ההנצחה נגישים ברובם; יש כמה שיפועים ומדרגות. יש לבדוק במקום. |
| כללי התנהגות | מקדש פעיל: כתפיים וברכיים מכוסות, שקט בזמן התפילות, הליכה על המסלולים המסומנים בלבד ולא על הפסיפסים. |
| ⚠️ הגעה והנחיות מסע | ברכב או בסיור מאורגן ממדבא או מעמאן. לפני הנסיעה יש לבדוק את אזהרות המסע העדכניות של המטה לביטחון לאומי לגבי ירדן. |
המבנה המודרני מאבן בהירה, שנחנך ב-2016, מגן על הקירות והרצפות הביזנטיים. בפנים נעים המבקרים בין הפסיפסים של הבזיליקה, של הדיאקוניקון ושל הקפלות הצדדיות. המקום עדיין משמש מקדש: נערכות בו מיסות, ונדרשים לבוש צנוע ושקט.
מן המרפסת, בגובה של כ-700 מ' מעל פני הים, המבט צולל יותר מ-1,000 מ' אל בקעת הירדן ואל ים המלח, השוכן יותר מ-400 מ' מתחת לפני הים. אפשר להבחין בנווה המדבר של יריחו, ובימים צלולים במיוחד גם ברכסי ירושלים ובהר הזיתים. שלט כיוונים מציין כיוונים ומרחקים. בקיץ אובך החום מגביל לעתים קרובות את הראות.
ברחבה ניצב פסל מתכת מודרני של האמן הפלורנטיני ג'אן פאולו פנטוני (1983–1984): נחש הכרוך סביב מוט בצורת צלב. הפסל מזכיר את נחש הנחושת שהציב משה במדבר (במדבר כא, ח-ט) ואת הפרשנות שנותנת לו הבשורה על פי יוחנן (יוחנן ג, יד). זו יצירת אמנות בת זמננו, לא חפץ עתיק. הקבלה ארכיאולוגית מעניינת נמצאת בתמנע, שם נמצא נחש נחושת קטן במקדש הכרייה של חתחור.

מצבה מזכירה את ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני במרץ 2000; בנדיקטוס השישה-עשר ביקר כאן ב-2009. מרכז מבקרים קטן מציג את תולדות החפירות.
הר נבו חותם את סיפור המדבר: אחרי היציאה ממצרים, מעמד הר סיני, ארבעים שנות הנדודים והמסע בעבר הירדן, זו התחנה האחרונה לפני חציית הירדן. קל לשלב את הביקור עם מדבא ומפת הפסיפס המפורסמת של ארץ הקודש (המאה השישית), עם ח'רבת אל-מח'יט וכנסיותיה הביזנטיות, ועם אתר הטבילה "בית עניה אשר מעבר לירדן" שבבקעה.
בסביבה
הוסיפו מקומות נוספים לביקור באזור הר נבו.
מרחקים בקו אווירי: הנסיעה ארוכה יותר.
היסטוריה ותנ״ך
הסיפור המקראי
נבו הוא חלק מ"הר העברים", רכס ההרים התוחם את בקעת הירדן ממזרח. כבר בספר במדבר נאמר למשה שיראה את הארץ ולא יבוא אליה, בהזכירו את מי מריבה בקדש, שם לא קידשו משה ואהרן את האל לעיני העם (במדבר כ).
״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־עַמֶּיךָ גַּם־אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ״
במדבר כז, יב-יג
ספר דברים חוזר על הציווי ומציין הפעם את המקום בשמו: "הַר־נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ" (דברים לב, מט). הכתוב מעמיד זה מול זה את מות משה בהר נבו ואת מות אהרן בהר ההר.
״כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״
דברים לב, נב
הפרק האחרון של התורה מתאר מראה רחב בהרבה ממה שהעין יכולה לראות בפועל: הגלעד עד דן, נפתלי, ארץ אפרים ומנשה, כל ארץ יהודה "עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן", הנגב ובקעת יריחו, "עִיר הַתְּמָרִים". הסקירה נקראת כמעין קבלת חזקה סמלית על הארץ שהובטחה לאברהם, ליצחק וליעקב, יותר מאשר כתיאור טופוגרפי.
״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר״
דברים לד, ד
משה מת בן מאה ועשרים שנה, "לֹא־כָהֲתָה עֵינוֹ" (דברים לד, ז), ובני ישראל מבכים אותו שלושים יום בערבות מואב. הכתוב מדגיש נקודה אחת: איש אינו יודע היכן נקבר.
״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״
דברים לד, ו
אחר כך מוביל יהושע את העם בחציית הירדן אל העיר יריחו, שמשה ראה מולו. מסע המדבר שמוביל לכאן מוצג בעמוד יציאת מצרים במקרא.
מסורת וזיהוי
לגוש ההר שתי פסגות עיקריות: ג'בל נבו (כ-800 מ'), הגבוהה מביניהן, וראס סיאע׳ה (כ-710 מ'), השלוחה המערבית הצופה אל הבקעה ועליה אתר ההנצחה. המסורת הנוצרית זיהתה את סיאע׳ה עם "ראש הפסגה" שבספר דברים. השם נבו השתמר בערבית (נִבּוּ); במרחק קילומטרים ספורים, ח'רבת אל-מח'יט מזוהה בדרך כלל עם העיר נבו הנזכרת בבמדבר לב, לח ובמצבת מישע המואבית (המאה התשיעית לפנה״ס).
🔎 מידת הוודאות
השם נבו עתיק ומושרש היטב באזור. לעומת זאת, הנקודה המדויקת שממנה השקיף משה על הארץ היא עניין של מסורת: המקרא אינו מוסר קואורדינטות, והארכיאולוגיה אינה יכולה לאשש את הסיפור או להפריכו.
הצליינית אגריה, שבאה ממערב האימפריה הרומית, עלתה להר נבו בסביבות שנת 384. היא מתארת בפסגה "כנסייה לא גדולה במיוחד" ומקום מוגבה מעט שבו, לדברי הנזירים, הניחו המלאכים את משה – ובה בעת מזכירה כי "לא ידע איש את קבורתו". תיאורה היה מכריע בזיהוי החורבות של סיאע׳ה.
למרגלותיו הצפוניים של נבו שוכן העמק הקטן עיון מוסא ("מעיינות משה"), ובו מעיינות ושרידי כנסיות ביזנטיות, ובהן כנסיית קאיאנוס וכנסיית הדיאקון תומאס. אגריה ראתה שם נזירים ומעיין שופע. יש המזהים כאן את "הגיא מול בית פעור" שבדברים לד, ו; זו הצעה מסורתית, לא מיקום מוכח.
לא זוהה קבר של משה בהר נבו או בכל מקום אחר. מסורת מוסלמית מקדשת מקאם של נבי מוסא ליד יריחו, בגדה השנייה של הירדן; אין לה בסיס ארכיאולוגי והיא אינה קשורה לאתר סיאע׳ה. הכתוב המקראי משאיר את השאלה פתוחה במכוון.
ארכאולוגיה
משמורת הקודש הפרנציסקנית רכשה את ראס סיאע׳ה בשנת 1932. החפירות החלו ב-1933 בניהולו של האב סילבסטר סאלר, בשיתוף האב בלרמינו בגאטי, בעונות שנערכו ב-1933, ב-1935 וב-1937. האב מיכלה פיצ'ירילו חידש את המחקר משנת 1976 ועד מותו ב-2008.

גולת הכותרת היא רצפת חדר הטבילה-הדיאקוניקון שמצפון לבזיליקה. בארבעה רגיסטרים, בין עצי פרי, מופיעות סצנות ציד ורעייה: פרשים, כלבים, אריות, רועה ועדרו, נוהג גמלים, ויען וזברה המובלים ברצועה. כתובת יוונית מתארכת את היצירה ומזכירה את שמות האמנים סואלוס, קאיומוס ואליאס. זו אחת היצירות הידועות ביותר של אסכולת הפסיפס של אזור מדבא.

📅 למה מתוארכים השרידים
כל מה שנראה באתר ההנצחה הוא נוצרי וביזנטי (המאות הרביעית עד השביעית לספירה) – כאלפיים שנה אחרי התקופה שהמקרא מייחס למשה. השרידים מעידים על זיכרון המקום, לא על המאורע עצמו.

לאתרים האלה יש סיפור משותף, אבל הם לא בהכרח קרובים זה לזה: המרחק מצוין בקו אווירי.

רחב, מעבר הירדן ונפילת החומות: סיפור ספר יהושע מול מאה שנות חפירה, באחד מאתרי היישוב העירוני הקדומים בעולם.

בערבה, נוף של אבן חול אדומה שבו כרתה מצרים של בית רעמסס נחושת: אתר רקע להבנת המדבר של סיפור יציאת מצרים.

בלב הרי דרום סיני ממקמת כאן מסורת נוצרית בת שש-עשרה מאות שנה את הסנה הבוער ואת מתן תורה. אך זיהוי סיני המקראי עדיין שנוי במחלוקת.
בירדן, במחוז מדבא, כ-8 ק״מ צפונית-מערבית לעיר מדבא. אתר ההנצחה למשה ניצב על שלוחת ראס סיאע׳ה. קואורדינטות ה-GPS מופיעות בפרק "הגעה ו-GPS".
המקרא מספר שמשה מת בארץ מואב ונקבר "בַגַּיְ… מוּל בֵּית פְּעוֹר", אך "לֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד, ו). החפירות לא זיהו שום קבר של משה.
ספר דברים מדבר על "הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" (לד, א). המסורת הנוצרית זיהתה את הפסגה עם ראס סיאע׳ה, השלוחה המערבית של נבו, שעליה עומד אתר ההנצחה.
את בקעת הירדן, את צפון ים המלח, את נווה המדבר של יריחו, ובימים צלולים במיוחד גם את רכסי ירושלים. הראות תלויה מאוד באובך, השכיח בקיץ.
הם ביזנטיים. המפורסם שבהם, בחדר הטבילה-הדיאקוניקון, מתוארך על פי כתובתו לשנת 530/531 לספירה; רצפות אחרות מגיעות עד ראשית המאה השביעית.
משמורת הקודש הפרנציסקנית, הבעלים של ראס סיאע׳ה מאז 1932. היא ניהלה את החפירות ואת שיקום אתר ההנצחה, שנפתח מחדש באוקטובר 2016.
פסל מודרני של ג'אן פאולו פנטוני (1983–1984). הוא מזכיר את נחש הנחושת שבבמדבר כא, ח-ט ואת פרשנותו הנוצרית ביוחנן ג, יד. זה אינו ממצא ארכיאולוגי.
כשעה עד שעה וחצי באתר. קל לשלב את הביקור עם מדבא באותו חצי יום.