יריחו (תל א-סולטאן): חומות יריחו בספר יהושע

יריחו בספר יהושע

אחרי מות משה, שצפה מהר נבו אל "בקעת ירחו עיר התמרים" (דברים לד, ג), מנהיג יהושע את העם החונה בערבות מואב, על הגדה המזרחית של הירדן. יריחו היא שער הכניסה לכנען: עיר נווה מדבר השולטת בדרך העולה אל הרי יהודה ובנימין.

רחב ושני המרגלים (יהושע ב)

מן השיטים שולח יהושע בחשאי שני אנשים לתור את הארץ: "לכו ראו את הארץ ואת יריחו" (יהושע ב, א). הם לנים בבית רחב הזונה, שביתה בנוי בתוך החומה. כשמלך יריחו מבקש אותם, היא מסתירה אותם בפשתי העץ שעל הגג ואחר כך עוזרת להם להימלט. בתמורה מבטיחים המרגלים להציל את משפחתה אם תקשור את תקוות חוט השני בחלונה.

״וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.״

יהושע ב, טו

רחב, המכירה בכוחו של אלוהי ישראל (יהושע ב, יא), הפכה לדמות חשובה במסורת היהודית ובמסורת הנוצרית: הבשורה על פי מתי מונה אותה בשושלת ישו (מתי א, ה), והאיגרת אל העברים מציגה אותה כמופת של אמונה (העברים יא, לא).

מעבר הירדן (יהושע ג–ד)

הסיפור מתאר את חציית הנהר: ברגע שהכוהנים נושאי ארון הברית נכנסים למים, הזרם נעצר במעלה הנהר "הרחק מאד מאדם העיר", והעם עובר ביבשה "נגד יריחו" (יהושע ג, טז). שתים עשרה אבנים, אחת לכל שבט, מוקמות בגלגל, המחנה הראשון בכנען, "בקצה מזרח יריחו" (יהושע ד, יט-כ). מיקומה של הגלגל עדיין אינו ודאי: הוצעו כמה אתרים בבקעה, ללא הסכמה.

נפילת החומות (יהושע ו)

יריחו "סגרת ומסגרת". על פי הציווי האלוהי, הלוחמים מקיפים את העיר פעם ביום במשך שישה ימים, ולפניהם שבעה כוהנים תוקעים בשופרות וארון הברית. ביום השביעי הם מקיפים אותה שבע פעמים; עם האות, העם מריע תרועה גדולה.

״וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הָעִיר.״

יהושע ו, כ

העיר מוחרמת ונשרפת; רק רחב ובני משפחתה ניצלים (יהושע ו, כב-כה). לבסוף משביע יהושע ומקלל את מי שיבנה מחדש את יריחו (יהושע ו, כו). ספר מלכים מספר שהקללה התקיימה בימי אחאב, כשחיאל בית האלי בנה את העיר במחיר חיי בניו (מלכים א טז, לד).

תל א-סולטאן: מאה שנות חפירות ומחלוקות

שום אתר מקראי לא עורר מחלוקת רבה כל כך בשאלת "הכיבוש". לב הוויכוח פשוט לניסוח: האם העיר המבוצרת שנמצאה חרבה בתל עדיין הייתה קיימת בזמן שהכרונולוגיה המקראית מייחסת ליהושע?

• זיהויתל א-סולטאן = יריחו של המקרא (הסכמה רחבה מאוד)
• יישוב ראשוןהאלף העשירי לפנה״ס (התרבות הנאטופית)
• חורבן גדולסוף תקופת הברונזה התיכונה, בערך 1550 לפנה״ס (התיארוך המקובל)
• ברונזה מאוחרתיישוב מצומצם שהשתמר בצורה חלקית
• מעמדאתר מורשת עולמית של אונסק״ו מאז 2023

החפירות הראשונות וג׳ון גרסטנג (שנות ה־30)

אחרי בדיקותיו של צ׳רלס וורן (1868) והחפירה האוסטרו-גרמנית של ארנסט זלין וקרל וצינגר (1907–1909 ו־1911), חפר הבריטי ג׳ון גרסטנג בתל בשנים 1930–1936. הוא חשף חומה כפולה שקרסה ושכבת שרפה שאותה תיארך לסביבות 1400 לפנה״ס: לדעתו זו העיר שהחריב יהושע. מסקנתו חזרה במשך עשרות שנים בספרי פופולריים.

קתלין קניון (1952–1958): נקודת מפנה

בשיטות סטרטיגרפיות מדויקות יותר הראתה קתלין קניון שהחומות של גרסטנג שייכות למעשה לתקופת הברונזה הקדומה, אלף שנה קודם לכן. היא תיארכה את חורבן העיר המבוצרת הגדולה האחרונה ("עיר IV") לסוף תקופת הברונזה התיכונה, בערך 1550 לפנה״ס, בהקשר המסעות המצריים שלאחר גירוש ההיקסוס. מתקופת הברונזה המאוחרת מצאה רק עקבות קלושים (כמה קברים ומבנה בודד), והסבירה זאת בחלקו בסחיפת ראש התל. מסקנתה: בתאריך המקובל ליהושע הייתה יריחו לכל היותר יישוב צנוע.

בדיקות פחמן 14 שנערכו מאז (בהן של ברוינס ופאן דר פליכט, 1995) חיזקו את תיארוך החורבן למאה ה־16 לפנה״ס. בשכבת השרפה מצאו החופרים קנקנים רבים שעדיין היו מלאים דגנים מפוחמים, סימן לכך שהעיר נחרבה במהירות, בלי שמחסניה נבזזו לאורך זמן.

בריאנט ווד (1990): עמדת מיעוט

ב־1990 בחן הארכיאולוג האמריקני בריאנט ווד מחדש את הקרמיקה שפרסמו גרסטנג וקניון והציע לתארך את החורבן לסביבות 1400 לפנה״ס, מה שהיה מקרב אותו לכרונולוגיה המקראית ה"גבוהה" (על סמך מלכים א ו, א). הוא הסתמך על כלי חרס מקומיים, על חרפושיות מצריות ועל הסטרטיגרפיה. ההצעה עוררה ויכוח סוער ולא התקבלה על ידי רוב החוקרים, בעיקר לאור תיארוכי הפחמן 14. הדיון נמשך בחוגי מחקר מסוימים.

המשלחת האיטלקית-פלסטינית (1997–2023)

מאז 1997 חופרת בתל אוניברסיטת ספיינצה ברומא, בראשות לורנצו ניגרו, יחד עם מחלקת העתיקות הפלסטינית, שהיא כיום חלק ממשרד התיירות והעתיקות הפלסטיני (MoTA). סיכומיה מאשרים את תיארוך חורבן העיר מתקופת הברונזה התיכונה ומתארים יישוב מתקופת הברונזה המאוחרת ("עיר V") שהיה קיים אך מצומצם, וזוהה בשולי התל; שכבות המאה ה־13 נגרעו כנראה במידה רבה בעבודות יישור בתקופת הברזל. היישוב מתחדש אחר כך בתקופת הברזל ב.

המגדל הנאוליתי ו־10,000 שנות יישוב

המונומנט המפורסם ביותר בתל אינו קשור כלל ליהושע. מגדל יריחו, שנחשף על ידי קתלין קניון בתחתית תעלת החפירה המערבית הגדולה שלה, הוא מבנה אבן שגובהו כ־8.5 מ׳ וקוטרו בבסיס כמעט 9 מ׳, ובתוכו גרם מדרגות של 22 מדרגות. הוא מתוארך לתקופה הנאוליתית הקדם-קרמית א, בערך 8000 לפנה״ס, שישה עד שבעה אלפים שנה לפני הזמן המיוחס ליציאת מצרים. יחד עם חומה הצמודה אליו הוא נמנה עם המבנים המונומנטליים הקדומים ביותר הידועים; ייעודו (הגנה, הגנה מפני שיטפונות, סמל קהילתי או מבנה פולחני) שנוי עדיין במחלוקת.

אתר מורשת עולמית

בספטמבר 2023 רשם ועד המורשת העולמית את "Ancient Jericho/Tell es-Sultan" (מדינת פלסטין) ברשימת המורשת העולמית, על פי קריטריונים (iii) ו־(iv). אונסק״ו מדגיש את רציפות היישוב יוצאת הדופן באתר, מן התרבות הנאטופית דרך התקופה הנאוליתית ועד הערים המבוצרות של תקופת הברונזה.

• האלף העשירי לפנה״ס — יושבים נאטופיים ראשונים ליד המעיין.
• בערך 8000 לפנה״ס — כפר נאוליתי, חומת אבן ומגדל.
• האלף השלישי לפנה״ס — עיר מבוצרת מתקופת הברונזה הקדומה (חומות שגרסטנג ייחס בטעות ליהושע).
• בערך 1700–1550 לפנה״ס — עיר גדולה מתקופת הברונזה התיכונה עם סוללה וחומה, שנחרבה בשרפה.
• 1550–1200 לפנה״ס — ברונזה מאוחרת: יישוב מצומצם שנסחף ברובו.
• תקופת הברזל ב — יישוב חדש, התואם את הבנייה מחדש המוזכרת במלכים א טז, לד.

מה רואים ביריחו היום

הגן הארכיאולוגי של תל א-סולטאן

שבילים ומעברים מובילים סביב התל. אפשר לראות את תעלת החפירה הגדולה של קניון ואת המגדל הנאוליתי מאחורי סורג מגן, קטעי חומות מתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה, ואת סוללת העפר שהקיפה את העיר מתקופת הברונזה התיכונה. שלטי הסבר, המבוססים בחלקם על עבודת המשלחת האיטלקית-פלסטינית, מסבירים את השלבים השונים. מראש התל נשקפים נווה המדבר, הרי מואב במזרח ומצוקי מדבר יהודה במערב.

מעיין עין א-סולטאן

למרגלות התל, מעבר לכביש, נובע מעיין עין א-סולטאן, סיבת קיומה של יריחו זה עשרת אלפים שנה. המסורת מכנה אותו "מעיין אלישע": על פי מלכים ב ב, יט-כב, ריפא הנביא את מי העיר כשהשליך לתוכם מלח. הזיהוי נשען על המסורת ועל קרבת המעיין לתל.

לא להתבלבל: תקופות אחרות

• ארמון הישאם (ח׳רבת אל-מפג׳ר), כמה קילומטרים צפונה: מתחם אומיי מן המאה ה־8 לספירה, המפורסם בפסיפס "עץ החיים". אין לו כל קשר ליהושע או לגלגל.
• הר הפיתוי (ג׳בל קרנטל), המתנשא ממערב לתל ושאליו עולה רכבל: המסורת הנוצרית ממקמת שם את צום ארבעים הימים של ישו; מנזר יווני-אורתודוקסי צמוד למצוק.
• יריחו של הברית החדשה (זכי, בר-טימי) שכנה דרומה יותר, סביב ארמונות החשמונאים והורדוס בתולול אבו אל-עלאיק, במוצא ואדי קלט.

כדי למקם את יריחו בסיפור כולו, ממצרים ועד ההתנחלות בכנען, ראו את תקופת יציאת מצרים; התחנה הבאה במסע המקראי היא שילה, שבה הקים יהושע את אוהל מועד.