בית לחם, עיר המולד: מקרא, חפירות וביקור

בית לחם במקרא: מרות ודוד ועד המולד

בית לחם מופיעה כבר בספר בראשית בשמה האחר, אפרת. רחל, אשתו האהובה של יעקב, מתה בה בלידת בנימין ונקברת "בדרך אפרתה היא בית לחם" (בראשית לה, יט). המקום שהמסורת מזהה כקברה מתואר בהמשך.

רות, בועז ושורשי בית דוד

ספר רות מתרחש כמעט כולו בבית לחם. נעמי שבה אליה ממואב עם כלתה רות "בתחלת קציר שעורים" (רות א, כב); רות מלקטת בשדה בועז, שנושא אותה לאישה. בנם עובד "הוא אבי ישי אבי דוד" (רות ד, יז). כך הופכת בית לחם לעירה של שושלת בית דוד: כאן מושח שמואל הנביא את דוד, הרועה הצעיר, צעיר בני ישי (שמואל א טז, א-יג).

נבואת מיכה

במאה ה־8 לפנה״ס מבשר הנביא מיכה שמושל לישראל ייצא מן העיר הקטנה הזאת ביהודה. הבשורה על פי מתי מצטטת פסוק זה (מתי ב, ה-ו).

״וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם.״

מיכה ה, א

לידת ישו לפי לוקס ומתי

שני סיפורי הילדות שבבשורות ממקמים את לידת ישו בבית לחם, כל אחד בדרכו. לפי לוקס, יוסף ומרים, הגרים בנצרת, עולים לבית לחם לרגל מפקד, משום שיוסף היה מבית דוד ומשפחתו (לוקס ב, ד). בזמן שהותם שם הגיעה עת הלידה; מרים ילדה את בנה הבכור, עטפה אותו בחיתולים והשכיבה אותו באבוס, כי לא היה להם מקום באכסניה (לפי הבשורה על-פי לוקס ב, ו-ז).

רועים ששומרים על עדריהם בשדות הסמוכים שומעים ממלאך את הבשורה שהיום נולד להם מושיע בעיר דוד (לפי הבשורה על-פי לוקס ב, יא). מתי, מצדו, מספר על המגושים שהובילם כוכב, ואחר כך על הריגת ילדי בית לחם בפקודת הורדוס (מתי ב, א-טז) ועל הבריחה למצרים. להקשר הרחב של הסיפורים ראו את תקופת לידתו וילדותו של ישו.

בית לחם בימי ישו: היסטוריה וארכיאולוגיה

• שםבעברית "בית לחם"; בערבית בית לחם, "בית הבשר"
• גובהכ־775 מ׳, כ־10 ק״מ מדרום לירושלים
• האזכור הוודאי הקדום ביותרבולת חרס עם השם "בית לחם", המאה ה־8 עד ה־7 לפנה״ס
• המערה הנערצתמוזכרת בידי יוסטינוס בסביבות 150–160 לספירה
• הבזיליקהקונסטנטינוס (שנות ה־330), נבנתה מחדש בימי יוסטיניאנוס (המאה ה־6)

עיר ביהודה שהארכיאולוגיה מאשרת

אחד ממכתבי אל-עמרנה (המאה ה־14 לפנה״ס), שכתב עבדי-חבה מלך ירושלים, אולי מזכיר עיר בשם "בית-לחמי", אך הקריאה שנויה במחלוקת. הראיה המוצקה ביותר מגיעה מירושלים: בשנת 2012 פרסמה רשות העתיקות בולה קטנה מחרס שנמצאה בעיר דוד, מן המאות ה־8 עד ה־7 לפנה״ס, ועליה שמה של בית לחם.

כפר ביהודה במאה ה־1

בימי ישו הייתה בית לחם כפר חקלאי קטן, שאוכלוסייתו מוערכת בכמה מאות תושבים. היא שכנה קילומטרים ספורים מן ההרודיון, ארמון המבצר של הורדוס, ומן האמה שהובילה מים מבריכות שלמה לירושלים. כמו בכפרים רבים בהרי הגיר, בתים נבנו צמודים למערות ששימשו רפת או מחסן: המילה היוונית שבלוקס, המתורגמת "אכסניה" (קטלומה), יכולה לציין גם חדר אורחים, וזה מתיישב עם המסורת על לידה במערה סמוכה.

המערה לפני הבזיליקה

בסביבות 150–160 לספירה כותב יוסטינוס מרטיר, יליד האזור, שישו נולד במערה סמוך לכפר (הדיאלוג עם טריפון, 78). במאה ה־3 מדווח אוריגנס שבבית לחם מראים את המערה ואת האבוס (נגד קלסוס, א, 51). הירונימוס הקדוש, שהשתקע בבית לחם בסוף המאה ה־4, טוען שבימי הקיסר אדריאנוס כיסה את המקום חורש קדוש של אדוניס: אם הדבר נכון, הוא מרמז על פולחן נוצרי קודם שביקשו למחוק.

בבדיקות שערכו ויליאם הארווי ושלטונות המנדט הבריטי בשנים 1932–1934 נחשפו מתחת לרצפה הנוכחית הפסיפסים של הכנסייה הראשונה ויסודות של מבנה מתומן שנבנה מעל המערה. משנות ה־40 ועד שנות ה־60 חקר הפרנציסקני בלרמינו באגאטי את המערות הסמוכות, שהיו בשימוש בתקופות הרומית והביזנטית.

כנסיית המולד, מקונסטנטינוס ועד השיקום

את כנסיית המולד הזמין הקיסר קונסטנטינוס, בעידודה של אמו הלנה, והיא הושלמה בשנות ה־330. המבנה הנוכחי, בזיליקה בת חמישה אולמות המסתיימת בשלוש אפסיסים בצורת תלתן, הוא ברובו מבנהו של הקיסר יוסטיניאנוס, שנבנה מחדש במאה ה־6 אחרי נזק שמיוחס בדרך כלל למרד השומרונים של 529.

• שנות ה־330 — הבזיליקה של קונסטנטינוס, עם מבנה מתומן מעל המערה.
• המאה ה־6 — בנייה מחדש בימי יוסטיניאנוס, בצורתה הנוכחית.
• 614 — הפרסים חוסים על הכנסייה; לפי מסורת מאוחרת, הם זיהו בפסיפס שבחזית את המגושים בלבוש פרסי.
• 1100 — בלדווין הראשון מוכתר כאן למלך ירושלים ביום חג המולד.
• שנות ה־1160 — פסיפסי הקירות נעשים בימי המלך אמלריך הראשון והקיסר הביזנטי מנואל קומננוס.
• התקופה העות׳מאנית — הכניסה מוקטנת ל"שער הענווה" הנמוך, בגובה של כ־1.20 מ׳.
• 1852 — הסטטוס קוו קובע את חלוקת המקום בין העדות.
• 2012 — רישום ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו, ישירות ברשימת האתרים שבסכנה.
• 2013–2019 — שיקום הגג, החלונות, העמודים והפסיפסים; הוצאה מרשימת האתרים שבסכנה ב־2019.

שלוש עדות תחת קורת גג אחת

על פי הסטטוס קוו העות׳מאני, הכנסייה מנוהלת בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים (המחזיקה באולם ובמקהלה), משמורת הפרנציסקנים בארץ הקודש (כנסיית סנטה קתרינה הצמודה) והפטריארכיה הארמנית. שלוש העדות חוגגות את חג המולד בתאריכים שונים: 25 בדצמבר אצל הקתולים, 7 בינואר אצל האורתודוקסים ו־19 בינואר אצל הארמנים בארץ הקודש.

השיקום של 2013–2019

את השיקום יזמה הרשות הפלסטינית אחרי שחדירת מים איימה על קורות הגג, והוא בוצע בעיקר בידי החברה האיטלקית פיאצ׳נטי. הוחלפו כיסוי העופרת וחלק מן הקורות, החלונות שוחזרו, ופסיפסי המאה ה־12, המתארים את אבותיו של ישו, את ועידות הכנסייה ותהלוכת מלאכים, נוקו. ב־2016 התגלה בעזרת צילום תרמי מלאך שביעי שהיה מוסתר מתחת לטיח. בזכות העבודות הוציא אונסק״ו ב־2019 את האתר, "מקום הולדתו של ישו: כנסיית המולד ודרך העלייה לרגל, בית לחם", מרשימת האתרים שבסכנה.

ביקור בבית לחם: מערת המולד ושדה הרועים

מערת המולד

נכנסים לכנסייה דרך שער הענווה וחוצים את האולם, שבו פתחי עץ ברצפה חושפים את פסיפסי הרצפה מימי קונסטנטינוס. שני גרמי מדרגות משני צדי המקהלה יורדים אל מערת המולד, מערה באורך של כ־12 מ׳ המוארת במנורות. מתחת למזבח משובץ כוכב כסף בעל ארבע עשרה קרניים, ועליו הכתובת הלטינית Hic de Virgine Maria Jesus Christus natus est ("כאן נולד ישו המשיח ממרים הבתולה"). כמה מדרגות מטה, קפלת האבוס, שבידי הקתולים, מנציחה את האבוס. בעונת השיא ההמתנה עשויה להיות ארוכה.

כנסיית סנטה קתרינה ומערות הירונימוס

צמודה לבזיליקה ניצבת הכנסייה הפרנציסקנית סנטה קתרינה, שממנה משודרת מיסת חצות לכל העולם. מן הקלויסטר שלה יורדים למערות המחוברות למערת המולד: המסורת ממקמת כאן את תאו של הירונימוס, שתרגם בבית לחם את המקרא ללטינית, וגם קפלה לזכר התינוקות שנהרגו בפקודת הורדוס. במרחק דקות הליכה נמצאת מערת החלב, החצובה בסלע לבן וקשורה למסורת על הבריחה למצרים.

שדה הרועים בבית סאחור

כ־2 ק״מ מזרחה, העיירה בית סאחור שומרת את זכר הרועים שבלוקס ב. שני אתרים חולקים את המסורת. האתר הפרנציסקני ח׳רבת סיאר אל-ע׳נם ("חורבות הדיר") נחפר בידי וירג׳יליו קורבו, שמצא מערות מיושבות מן התקופה הרומית ומנזר ביזנטי שנחרב ב־614; ב־1953–1954 נבנתה בו קפלה בצורת אוהל, מעשה ידי האדריכל אנטוניו ברלוצי. האתר היווני-אורתודוקסי דיר א-רוואת משמר כנסיית מערה ושרידי כמה כנסיות מן המאות ה־5 עד ה־7. אף אחד מהם אינו ניתן לזיהוי עם השדה המדויק שבסיפור: אלה מקומות של זיכרון.

כדי להמשיך בעקבות ישו, הדף על נצרת מציג את עיר ילדותו, והדף על כנסיית הקבר את מקום מותו ותחייתו לפי המסורת.

קבר רחל, בכניסה הצפונית לבית לחם

לפי ספר בראשית, רחל מתה בלידה בדרך לבית לחם, ויעקב מציב מצבה על קברה.

״וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־רָחֵל עַד־הַיּוֹם.״

בראשית לה, יט-כ

כתובים אחרים נראים כממקמים את הקבר צפונה יותר, בגבול בנימין (שמואל א י, ב; ירמיהו לא, יד, שבו "רחל מבכה על בניה" ברמה), והחוקרים חלוקים באשר למיקומו המקורי. המסורת הממקמת אותו בכניסה הצפונית לבית לחם עתיקה: עולי רגל מתעדים אותה כבר בתקופה הביזנטית. המבנה הקטן בעל הכיפה שנראה היום הוא מן התקופה העות׳מאנית; ב־1841 הוסיף לו משה מונטיפיורי פרוזדור. רחל היא האם היחידה מבין האמהות שאינה קבורה במערת המכפלה בחברון.

קבר רחל הוא אתר עלייה לרגל יהודי פוקד מאוד, שנערץ גם בידי נוצרים ומוסלמים (המכנים אותו גם מסגד בילאל בן רבאח). הוא נמצא פחות מ־2 ק״מ צפונית לכנסיית המולד, אך מוקף בגדר ההפרדה ונגיש רק מכיוון ירושלים, בשליטה ישראלית. אי אפשר להגיע אליו ברגל ממרכז בית לחם.