נצרת, עירו של ישו: הבשורה, החפירות והביקור

נצרת בבשורות: מן הבשורה למרים ועד תחילת דרכו של ישו

בית לחם, הרי יהודהבית לחם, עיר המולד: מקרא, חפירות וביקורעירם של רות ושל דוד, שבה ממקמות הבשורות את לידת ישו: מערה שזוכה להערצה מאז המאה ה־2, מתחת לאחת הכנסיות העתיקות בעולם שעדיין פעילות.לדף האתר →

נצרת אינה מוזכרת בתנ״ך וגם לא בכתבי ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו. היא נכנסת להיסטוריה עם הבשורות, שמציגות אותה כעירם של יוסף ומרים.

הבשורה למרים (לוקס א, כו-לח)

לפי הבשורה על-פי לוקס א, כו-כז, בחודש השישי נשלח המלאך גבריאל מאת האלוהים אל עיר בגליל ששמה נצרת, אל בתולה מאורסת לאיש מבית דוד ששמו יוסף, ושם הבתולה מרים. המלאך מודיע לה שתלד בן ותקרא את שמו ישוע, ומרים משיבה שהיא שפחת האדון ומבקשת שיהיה לה כדברו (לוקס א, לח).

אצל לוקס, יוסף ומרים כבר גרים בנצרת ויורדים לבית לחם רק לצורך המפקד (לוקס ב, ד). מתי מזכיר את נצרת רק אחרי השיבה ממצרים: יוסף מתיישב בה כדי להימנע מיהודה שבשלטון ארכלאוס בן הורדוס (מתי ב, כב-כג). בעיקרו של דבר שני הסיפורים מסכימים: ישו גדל בנצרת.

ילדות בנצרת

אחרי ההצגה בבית המקדש שבים יוסף ומרים "לגליל, לעירם נצרת" (לפי לוקס ב, לט). לוקס מסכם אחר כך כשלושים שנה במשפט אחד: הילד גדל בחוכמה, בקומה ובחן בעיני אלוהים ואדם (לוקס ב, נב). מרקוס מוסיף את משלח ידו: אנשי העיר מכנים אותו "החרש, בן מרים" (לפי מרקוס ו, ג). המילה היוונית טֶקְטוֹן מציינת אומן בעץ ובבנייה.

הדחייה בבית הכנסת (לוקס ד, טז-ל)

בתחילת דרכו חוזר ישו לנצרת, "המקום שבו גדל", וקורא בבית הכנסת קטע מספר ישעיהו. דבריו מעוררים את זעם הקהל: אין נביא מקובל בעירו (לוקס ד, כד). לפי לוקס ד, כט, אנשי העיר קמים, מגרשים אותו מן העיר ומוליכים אותו עד שפת ההר שעליו בנויה עירם, כדי להשליכו למטה; אבל הוא עובר בתוכם והולך לדרכו.

גם מרקוס (ו, א-ו) ומתי (יג, נד-נח) מספרים על חוסר האמון הזה. ישו מתיישב אז על שפת האגם, בכפר נחום, שהופכת למרכז פעילותו בגליל.

למה "ישו הנוצרי"?

אף שלפי מתי ולוקס נולד בבית לחם, ישו נקרא על שם העיר שבה חי, כנהוג באותה תקופה: "ישוע מנצרת שבגליל" (לפי מרקוס א, ט). השם לא נשא יוקרה רבה, כפי שמעידה תשובתו של נתנאל: "היכול לצאת דבר טוב מנצרת?" (לפי יוחנן א, מו). ובכל זאת הוא מופיע על השלט שעל הצלב: "ישוע הנצרי מלך היהודים" (לפי יוחנן יט, יט). התלמידים הראשונים נקראו "הנוצרים" (מעשי השליחים כד, ה), ומכאן השם העברי נוצרים והשם הערבי נַצָארָא.

״וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.״

ישעיהו יא, א

נצרת בימי ישו: מה מגלות החפירות

נצרת היא עיר חיה ובנויה בצפיפות: אפשר לחפור בה רק דרך "חלונות" קטנים, בעבודות מתחת לכנסיות, למנזרים או לאתרי בנייה. אבל כשמחברים את החלונות האלה יחד, מתקבלת תמונה עקבית למדי של הכפר במאה ה־1.

• יישוב ראשוןתקופת הברזל (בערך 900–600 לפנה״ס), לפי החפירות הפרנציסקניות
• כפר יהודיהתקופה הרומית הקדומה (המאה ה־1 לפנה״ס – המאה ה־1 לספירה)
• אוכלוסייה משוערתכמה מאות תושבים (כ־400 עד 500 לפי ג׳יימס סטריינג׳)
• אזכור ראשון מחוץ לברית החדשהכתובת קיסריה, בערך המאה ה־3–4 לספירה
• ניהול המקומות הקדושיםמשמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית (הכנסייה הלטינית), הכנסייה היוונית-אורתודוקסית

כפר שנעדר מן המקורות הקדומים

לא התנ״ך, לא יוסף בן מתתיהו (המונה עשרות יישובים בגליל) ולא המשנה מזכירים את נצרת. האזכור הלא-נוצרי הקדום ביותר הוא שבר שיש שנמצא ב־1962 בקיסריה: רשימת משמרות הכהונה שהתיישבו בגליל אחרי המרידות ברומא, הממקמת אחת מהן בנצרת. לשתיקה הזאת הסבר פשוט: נצרת הייתה כפר קטן חסר חשיבות מדינית, הרחק מן הדרכים הראשיות.

חפירותיו של בלרמינו באגאטי (1955–1966)

כשנהרסה ב־1955 הכנסייה הפרנציסקנית מ־1730 כדי לפנות מקום לבזיליקה החדשה, יכול היה הארכיאולוג הפרנציסקני בלרמינו באגאטי לחפור בכל השטח. הוא חשף כפר חצוב באבן הגיר הרכה: מערות ששימשו מגורים או דירים, ממגורות תבואה, בורות מים, גתות ובתי בד, וקברים מחוץ לשטח המגורים. הוא חשף גם את יסודות הכנסיות הביזנטית והצלבנית, וכתובת חרותה ביוונית "ΧΕ ΜΑΡΙΑ" ("שלום לך, מרים"), מן הקריאות הקדומות ביותר למרים שידועות לנו, שקדמה לאמצע המאה ה־5.

באגאטי פירש כמה ממצאים (אגן, מדרגות, כתובות) כשרידי מקום פולחן "יהודי-נוצרי" שקדם לתקופה הביזנטית. פרשנות זו נתונה במחלוקת, בעיקר מצד ההיסטוריונית ג׳ואן טיילור (1993), המתארכת את המתקנים האלה דווקא למאה ה־4. עולי רגל מעידים שהמערה נערצה כביתה של מרים לכל המאוחר בשלהי העת העתיקה; את אמיתות המסורת אי אפשר להוכיח.

הבית שנחשף ב־2009

בדצמבר 2009 הודיעה הארכיאולוגית ירדנה אלכסנדר מרשות העתיקות על גילוי בית מגורים מן התקופה הרומית הקדומה, מטרים ספורים מן הבזיליקה, באתר הבנייה של המרכז הבינלאומי "מרים מנצרת". הבית כלל לפחות שני חדרים וחצר עם בור מים; נמצאו בו כלי חרס ושברי כלי אבן גיר, שמשפחות יהודיות השתמשו בהם משיקולי טהרה. בור חצוב בסלע שימש אולי מסתור בימי המרד הגדול ברומאים (66–70). השרידים שולבו במבנה המרכז.

קן דארק ומנזר אחיות נצרת

כמאה מטרים מן הבזיליקה, מתחת למנזר אחיות נצרת, חשפו חפירות מוקדמות (בסוף המאה ה־19 ובשנות ה־30 עד ה־60 של המאה ה־20) בית חצוב בחלקו בסלע, קברים מן התקופה הרומית וכנסייה ביזנטית גדולה. הארכיאולוג הבריטי קן דארק (אוניברסיטת רדינג) חקר את האתר מחדש החל ב־2006. לדעתו, הבית, שנבנה במאה ה־1, נערץ בתקופה הביזנטית כמקום שבו גדל ישו, והכנסייה שנבנתה מעליו היא "כנסיית הגידול" (Church of the Nutrition) שתיאר בסוף המאה ה־7 אב המנזר האירי אדומנן.

בזיליקת הבשורה והכנסיות של נצרת

בזיליקת הבשורה

כמה מקדשים עמדו בזה אחר זה מעל המערה: כנסייה ביזנטית (המאה ה־5), שעולה הרגל האלמוני מפיאצ׳נצה מתאר בסביבות 570 כ"בית מרים" שהפך לבזיליקה; כנסייה צלבנית גדולה שנבנתה במאה ה־12 ונהרסה ב־1263 בידי הסולטן הממלוכי בייברס; ואחרי התיישבות הפרנציסקנים ב־1620, כנסייה צנועה שהורחבה ב־1730. המבנה הנוכחי, שתכנן האדריכל האיטלקי ג׳ובאני מוציו, נבנה בשנים 1960–1969. עם כיפתו בצורת שושן הפוך, בגובה 55 מטרים, זו הכנסייה הגדולה ביותר במזרח התיכון.

לבזיליקה שתי קומות. הכנסייה התחתונה מקיפה את מערת הבשורה, שנשתמרה עם שרידי הכנסיות הביזנטית והצלבנית; על המזבח חקוקה כתובת לטינית: Verbum caro hic factum est, "כאן נעשה הדבר לבשר". הכנסייה העליונה, שבה נערכת מיסת הקהילה, מעוטרת בפסיפסים גדולים של מרים שתרמו קהילות קתוליות מכל העולם, ופסיפסים נוספים מקשטים את החצר המקורה. האפיפיורים פאולוס השישי (1964), יוחנן פאולוס השני (2000) ובנדיקטוס השישה עשר (2009) ביקרו בה.

כנסיית יוסף הקדוש

ממש מצפון לבזיליקה, באותו מתחם פרנציסקני, נבנתה כנסיית יוסף הקדוש (1914) על שרידי כנסייה צלבנית. מסורת מאוחרת ממקמת כאן את בית המלאכה או את ביתו של יוסף. בקריפטה רואים מערות, ממגורות ובורות מים של הכפר העתיק, וכן אגן חצוב עם מדרגות שיש המפרשים אותו כאגן טבילה מן המאות הראשונות.

מעיין מרים וכנסיית גבריאל הקדוש

המסורת האורתודוקסית ממקמת את הבשורה במקום אחר: ליד מעיין הכפר, שאליו יצאה מרים לשאוב מים, כפי שמספר חיבור אפוקריפי מן המאה ה־2, "הבשורה הראשונית של יעקב". כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית, המכונה כנסיית גבריאל הקדוש, נבנתה בשנים 1750–1769 על יסודות קדומים יותר, ובקריפטה שלה זורם המעיין עד היום. כ־130 מטרים משם, מעיין מרים, הניזון מאותו מקור, נבנה מחדש בסגנון המזרקה העות׳מאנית ונחנך לקראת חגיגות שנת 2000.

כנסיית בית הכנסת והר הקפיצה

בשוק, כנסיית בית הכנסת של היוונים-הקתולים (המלכיטים) משמרת את זכר בית הכנסת שבלוקס ד; הבניין, מימי הביניים, מאוחר בהרבה מן הסיפור. מדרום לעיר, הר הקפיצה (הר קדומים) הוא המקום שהמסורת מזהה עם לוקס ד, כט. נשקף ממנו נוף רחב על עמק יזרעאל והר תבור; בנדיקטוס השישה עשר ערך בו מיסה ב־2009.

מה רואים היום בנצרת

העיר העתיקה והשוק

הסיור נעשה ברגל, ברובע משופע. מבזיליקת הבשורה ומכנסיית יוסף עולים דרך השוק אל כנסיית בית הכנסת, ואחר כך יורדים אל כנסיית גבריאל הקדוש ומעיין מרים, במרחק של כ־700 מטרים. בדרך: המסגד הלבן (המאה ה־19), בתים עות׳מאניים משוחזרים, ומנזר אחיות נצרת, שאת שרידיו אפשר לראות בסיורים שהמנזר מארגן לפי האפשרות.

כפר נצרת: כפר מן המאה ה־1 בשחזור

כפר נצרת (Nazareth Village) הוא מוזיאון פתוח שנפתח ב־2000 על קרקע חקלאית השייכת לבית החולים הנצרתי (Nazareth Trust). נשתמרו בו גת עתיקה חצובה בסלע וטרסות ישנות; סביבן נבנו מחדש בתים, בית כנסת, מגדל שמירה, מקווה, גתות ובתי בד, בטכניקות ובחומרים של התקופה, על סמך ממצאים ארכיאולוגיים מן הגליל. שחקנים בתלבושות תקופתיות מדגימים עבודות חקלאות ומלאכה. זהו שחזור חינוכי ולא אתר עתיק שנחפר, אבל הוא עוזר לדמיין את הכפר שתואר לעיל.

ציפורי, הבירה השכנה

כשישה קילומטרים בקו אווירי מצפון-מערב לנצרת שוכנת ציפורי, בירת הגליל בראשית המאה ה־1, שנבנתה מחדש בידי הורדוס אנטיפס אחרי 4 לפנה״ס. גן לאומי ציפורי, בניהול רשות הטבע והגנים, מציג עיר רומית וביזנטית עם רחובות מרוצפים, תיאטרון, בית כנסת עם רצפת פסיפס ו"בית דיוניסוס", המפורסם בדיוקן האישה המכונה "המונה ליזה של הגליל". יש היסטוריונים המשערים שיוסף וישו מצאו בה עבודה בימי הבנייה מחדש; הבשורות אינן אומרות על כך דבר.

כדי למקם את נצרת בתוך הסיפור הרחב, ראו את לידתו וילדותו של ישו. מנצרת, חופי הכנרת נמצאים במרחק של פחות משעת נסיעה.