מערת המכפלה – חברון

הסיפור המקראי

המכפלה בסיפור המקראי

קניית המערה (בראשית כג)

אברהם קונה מעפרון החתי את מערת המכפלה ואת השדה הסמוך לה כדי לקבור בה את שרה — האחוזה הראשונה של המשפחה בארץ כנען. העסקה המפורטת (ארבע מאות שקל כסף "עבר לסחר") תואמת במדויק את הנוהג המשפטי של התקופה: משא ומתן פומבי, אזכור מפורש של "השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה", ועדים "בכל באי שער עירו". המסורת קושרת למקום את קבורתם של אברהם, יצחק, רבקה, יעקב ולאה.

ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו.

בראשית כג, יז-יח

מורשת האבות

המכפלה מסמלת ברית והשתרשות: ההבטחה הופכת לאדמה קנויה. מסוף העת העתיקה ועד ימינו, המקום מזין עליות לרגל ותפילות במסורות היהודית, הנוצרית והמוסלמית. רציפות ההערצה לאורך יותר מאלפיים שנה מעידה על חשיבותו של האתר בזיכרון האברהמי.

אדם, חוה והפתח לגן עדן

סיפורי הראשיתאיפה היה גן עדן? ארבעת הנהרות, מסופוטמיה וחברוןחידקל, פרת, המפרץ הפרסי או חברון? מה אומר ספר בראשית על גן עדן, מה מציעים החוקרים ואילו מסורות קושרות אותו לארץ ישראל.לקריאת המאמר →

המסורת היהודית מוסיפה זוג רביעי לאבות: לפי התלמוד (עירובין נג ע"א), גם אדם וחוה קבורים במערה, ומכאן השם קריית ארבע (בראשית כג, ב). הזוהר רואה במכפלה את הפתח לגן עדן, שדרכו עוברות נשמות הצדיקים. מסורות אלה אינן מופיעות בכתוב, שמזכיר במערה רק את האבות ואת נשותיהם.

כדי ללכת בעקבות אברהם לפני חברון, ראו את שכם ואת בית אל; לדור הבא — הפרק יצחק ורבקה במערת המכפלה להלן ותל באר שבע. ההקשר הרחב מוצג בתקופת האבות ובמאמר אברהם, אבי המונותאיזם.

הסיפור המקראי

יצחק ורבקה במערת המכפלה (בראשית כה ו-לה)

דור אחד אחרי קניית המערה הופכת חברון למקום שבו מסתיימים חייו של יצחק. שרה מתה "בקרית ארבע הוא חברון" (בראשית כג, ב); משם שולח אברהם את עבדו לארם נהריים להביא את רבקה (בראשית כד). היא נעשית אשתו של יצחק, והיחידה שלו: "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (כד, סז) – הפעם הראשונה שהמקרא מספר על אהבת איש לאשתו.

יצחק וישמעאל קוברים את אברהם

"ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה, אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא"

בראשית כה, ט

אברהם מת בן 175 שנה. שני בניו, שנפרדו מאז גירוש הגר וישמעאל (בראשית כא), מתאחדים כדי לשאת אותו אל המערה שנקנתה לשרה. למסורת היהודית ולמסורת המוסלמית, הרואות ביצחק ובישמעאל – בהתאמה – אב קדמון, זוהי תמונה רבת עוצמה: אבל משותף של משפחה אברהמית אחת. "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (כה, יא): הברכה עוברת לדור הבא, שחייו עוברים בין גרר, באר שבע וחברון.

מותו של יצחק בממרא

בתום עשרים שנותיו בחרן שב יעקב אל אביו "ממרא קרית הארבע הוא חברון, אשר גר שם אברהם ויצחק" (בראשית לה, כז). יצחק מת שם בן 180 שנה, המאריך ימים מבין שלושת האבות, "זקן ושבע ימים". כפי שעשו יצחק וישמעאל לאברהם, "ויקברו אתו עשו ויעקב בניו" (לה, כט), לאחר שהתפייסו אחרי שנים של יריבות.

"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה"

בראשית מט, לא

המקרא אינו מספר על מות רבקה, אך פסוק זה, שאומר יעקב הנוטה למות במצרים, מעיד שהיא קבורה עם יצחק במכפלה.

אולם יצחק כיום

בתוך המתחם ההורדוסי ניצבים ציוני יצחק ורבקה באולם הגדול ביותר, המשלב את הכנסייה שבנו הצלבנים במאה ה-12 ומשמש כיום כמסגד. נמצאים בו המינבר מעץ מגולף שנעשה ב-1091 עבור אשקלון והועבר לכאן בידי צלאח א-דין, מן העתיקים שנשתמרו, וכן הפתח הצר היורד אל החללים התת-קרקעיים, שנסקרו בקצרה ב-1968 וב-1981. מאז שנות ה-90 שייך האולם לחלק המוסלמי של המבנה: מבקרים מן הצד היהודי נכנסים אליו רק כעשרה ימים בשנה, בחגים, וכך גם להפך לגבי האולמות שבצד היהודי. משנת 1267 ועד 1967 נאסר על יהודים לעלות מעבר ל"מדרגה השביעית" של גרם המדרגות החיצוני.

ארכאולוגיה

ארכיאולוגיה והיסטוריה של המבנה

המתחם ההרודיאני (המאה ה-1 לפנה״ס)

המתחם המלבני הגדול הנראה כיום מיוחס להורדוס הגדול (שמלך בערך בשנים 37–4 לפנה״ס). אבני גזית גדולות בעלות שוליים מסותתים, מישקים הדוקים ועמודים שטוחים (פילסטרים) בתבליט נמוך: הדמיון הסגנוני לחומות הר הבית בירושלים בולט לעין. חומת הורדוס יוצרת מעטפת מונומנטלית מעל המערה, שאינה פתוחה לציבור.

גלגולים לאורך הדורות

• הביזנטים — הפיכת המקום למקדש נוצרי ובניית בזיליקה בתוך המתחם.
• הצלבנים — כנסייה גותית והסדרת דרכי הגישה.
• הממלוכים והעות׳מאנים — עיצוב המקום כמסגד (אל-חרם אל-איברהימי): שערים, מנבר (דוכן דרשה) וחצרות פנימיות.
• העת החדשה — שיקומים, מדרגות גישה ואמצעי ביטחון.

מה רואים כיום

מעטפת הרודיאנית מרשימה, אולמות תפילה נפרדים ליהודים ולמוסלמים, וציונים סמליים המעוטרים בעושר. המערה עצמה נמצאת מתחת למבנה ואינה פתוחה לציבור; המבקרים מתפעלים מהאדריכלות ומחללי התפילה, בהתאם לכללי כל מסורת.