כפר נחום, עירו של ישו לחוף הכנרת

כפר נחום בברית החדשה: עירו של ישו

כפר נחום אינו מוזכר בתנ״ך. הוא מופיע בארבע הבשורות, ואחרי הכנרת עצמה הוא המקום שמוזכר בהן בתדירות הגבוהה ביותר בתיאור פעילותו של ישו בגליל.

ישו עוזב את נצרת ועובר לכפר נחום

אחרי טבילתו ומאסרו של יוחנן המטביל, עוזב ישו את כפר ילדותו, נצרת שבהרים, ועובר לעיירה הזאת שעל שפת האגם, על דרך מסחר ובקצה תחום שלטונו של הורדוס אנטיפס. לפי הבשורה על-פי מתי ד, יג, הוא ״עזב את נצרת וישב בכפר נחום שעל שפת הים, בגבול זבולון ונפתלי״.

על חוף האגם הזה הוא קורא לתלמידיו הראשונים, הדייגים שמעון פטרוס ואנדראס, ואחריהם יעקב ויוחנן (מתי ד, יח-כב), ובכפר נחום עצמו לגובה המכס לוי, הוא מתי (מרקוס ב, יד; מתי ט, ט). בהמשך מכנה אותה הבשורה על-פי מתי פשוט ״עירו״ (מתי ט, א).

יום אחד בכפר נחום (מרקוס א)

הבשורה על-פי מרקוס מתארת יום טיפוסי: בשבת מלמד ישו בבית הכנסת ומגרש רוח רעה מאדם; השומעים משתאים לתורתו (מרקוס א, כא-כח). ביציאה הוא נכנס לבית שמעון ואנדראס ומרפא את חמותו של שמעון, השוכבת בקדחת (מרקוס א, כט-לא). בערב, לפי מרקוס א, לג, כל העיר נאספת אל הפתח.

המשותק שהורד דרך הגג (מרקוס ב)

כעבור כמה ימים נודע שישו ״בבית״. ההמון גדול כל כך שאין מקום אפילו ליד הפתח (מרקוס ב, ב), וארבעה אנשים הנושאים חבר משותק נאלצים לפרוץ את הגג ולהוריד אותו לפני ישו (מרקוס ב, א-יב).

הקצין הרומי, בית הכנסת ולחם החיים

בכפר נחום מבקש קצין רומי (״שר המאה״) מישו לרפא את עבדו. זקני הכפר מליצים עליו, ולפי הבשורה על-פי לוקס ז, ה, הם מספרים שהוא אוהב את העם ושהוא שבנה להם את בית הכנסת (ראו גם מתי ח, ה-יג). הבשורה על-פי יוחנן ממקמת כאן גם את הדרשה הארוכה על ״לחם החיים״, שנאמרה אחרי נס הלחם והדגים, ומציינת שישו אמר את הדברים בבית הכנסת בכפר נחום (יוחנן ו, נט). כאן גם מוצא פטרוס מטבע בפי דג כדי לשלם את מחצית השקל למקדש (מתי יז, כד-כז).

התוכחה על כפר נחום

הסיפור מסתיים בנימה קודרת. יחד עם הכפרים השכנים כורזים ובית צידה, כפר נחום ננזף על שלא חזר בו למרות הניסים, ומושווה לסדום: לפי הבשורה על-פי מתי יא, כג, העיר המתנשאת עד השמיים תורד עד השאול, שכן אילו נעשו בסדום הניסים שנעשו בה, הייתה סדום קיימת עד היום.

קוראים נוצרים ראו לא פעם בחורבות הכפר, שננטש בימי הביניים, את התגשמות הדברים. החפירות מראות סיפור ארוך יותר: הכפר המשיך לשגשג עוד שש מאות שנה אחרי ימי ישו.

בית הכנסת בכפר נחום: לבן על יסודות שחורים

בלב כפר של בזלת שחורה מתנשא מבנה מאבן גיר לבנה שהובאה ממרחק: בית הכנסת המעוטר ביותר שנמצא עד היום בגליל. אולם התפילה שלו גודלו כ־23 על 17 מ׳, עם שורות עמודים בשלושה צדדים, כנראה יציע בקומה העליונה, ובצד המזרחי חצר מוקפת סטיו. החזית פונה לירושלים ונפתחת בשלושה פתחים.

• חומראבן גיר לבנה בכפר של בזלת
• תיארוךסוף המאה ה־4 – המאה ה־5 לספירה (מטבעות מתחת לריצוף)
• מתחתקירות ורצפה מבזלת קדומים יותר, אולי מהמאה ה־1
• עיטוריםמנורה, מגן דוד, ארון קודש על גלגלים, דגמי צמחים
• שחזורחלקי, בידי הנזיר הפרנציסקני גאודנציו אורפלי בשנות ה־20 של המאה ה־20

האם בית הכנסת הוא מימי ישו?

לא המבנה שרואים היום. במשך שנים רבות תוארך למאות ה־2 וה־3 על סמך סגנונו. אבל החופרים הפרנציסקנים וירג׳יליו קורבו וסטניסלאו לופרדה מצאו, אטומים מתחת לריצוף ובמילויים, אלפי מטבעות מסוף המאה ה־4 וכלי חרס שמציבים את הבנייה בסוף המאה ה־4 או במאה ה־5. תיארוך מאוחר זה מקובל כיום על רוב החוקרים, אף שיש מי שעדיין חולק עליו. כך הופך המבנה לעדות מרשימה לחיים היהודיים בגליל בתקופה הביזנטית, בשעה שכנסיות הלכו ורבו סביב האגם.

יסודות הבזלת: בית הכנסת של הבשורות?

מתחת לבית הכנסת הלבן נחשפו בחתכי בדיקה קירות ורצפה מבזלת, קדומים יותר, שתוכניתם דומה פחות או יותר. החופרים רואים בהם שרידי בית כנסת מהמאה ה־1, זה שבו לימד ישו לפי הבשורות ושלוקס מייחס את בנייתו לקצין הרומי. ההשערה רצינית אך שנויה במחלוקת: לא ודאי שהשרידים שייכים למבנה ציבור ולא לבתי מגורים. אפשר לראות אותם היטב בבסיס הקירות, שם מבצבצת האבן השחורה מתחת לאבן הלבנה.

ביתו של פטרוס וכנסיית הזיכרון

כשלושים מטרים דרומית לבית הכנסת, בין הרחוב הראשי לחוף, חשפו חפירות 1968 מכלול יוצא דופן שהארכיאולוגים מכנים insula sacra, ״הרובע הקדוש״.

מבית של דייגים לבית-כנסייה

בתחילה שום דבר אינו מבדיל את הבית הזה משכניו: חדרים מאבני בזלת בבנייה יבשה סביב חצרות, ובקרקע קרסי דיג ומשקולות רשת. אבל אחד החדרים זכה בהמשך ליחס מיוחד. קירותיו טויחו שוב ושוב, רצפתו הוקפדה, ובחדר נמצאו שברי טיח ועליהם כתובות חרוטות שהשאירו מבקרים ביוונית, בסורית, בארמית ובלטינית: תפילות, צלבים ושמות. חלק מהחוקרים, כמו הנזיר הפרנציסקני אמנואלה טסטה, זיהו בהן את שמו של פטרוס; קריאות אלה שנויות במחלוקת. במועד שגם הוא מעורר ויכוח, בין המאה ה־1 למאה ה־4, הפך החדר לdomus ecclesia, בית שהוסב למקום פולחן, ואחר כך הוקף בחומה שהפרידה אותו מהכפר.

בסוף המאה ה־4 מציין תיאור מסע המיוחס לצליינית אגריה, שנשמר בכתבי הנזיר פטרוס הדיאקון, שבכפר נחום ״נעשתה כנסייה מבית נסיך השליחים, וקירותיו עומדים עד היום כפי שהיו״.

הכנסייה המתומנת הביזנטית

במאה ה־5 הוחלף בית-הכנסייה בכנסייה מתומנת שנבנתה בדיוק מעל החדר הנערץ, ובה רצפת פסיפס (במרכזה טווס). התוכנית המרכזית הזאת, האופיינית למקדשים המציינים מקום קדוש, מראה שהנוצרים של אותה תקופה ראו במקום את ביתו של פטרוס. הארכיאולוגיה אינה יכולה כמובן להוכיח מי גר שם; מה שהיא מוכיחה הוא הערצה רציפה ועתיקה מאוד, דבר נדיר בארץ הקודש.

כנסיית הזיכרון לפטרוס הקדוש (1990)

ב־1990 חנכה הקוסטודיה הפרנציסקנית של ארץ הקודש כנסייה מודרנית מעל החורבות, בתכנונו של האדריכל האיטלקי אילדו אווטה. היא מוצבת על עמודים ומזכירה סירה המרחפת מעל בית הדייג. במרכזה רצפת זכוכית חושפת את שרידי הבית והמתומן הביזנטי; מבחוץ אפשר לראות אותם גם מלמטה, בצל המבנה.

כפר נחום: תולדות הכפר והחפירות

השם כפר נחום פירושו ״הכפר של נחום״, ואין יודעים לאיזה נחום הכוונה; המסורת קשרה אותו לעתים לנחום הנביא, ללא הוכחה. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה־1, מזכיר מעיין בשם כפרנאום המשקה את בקעת גינוסר הסמוכה (תולדות מלחמת היהודים ג, 519), ומספר שהובא, פצוע, לכפר שהוא מכנה כפרנוכוס (חיי יוסף, 403). הכפר נוסד בסביבות המאה ה־2 לפנה״ס, ובימי ישו חיו בו כנראה בין כמה מאות ל־1,500 תושבים. פרנסתו הייתה על הדיג, החקלאות והדרך שעברה לאורך האגם לכיוון דמשק.

• המאה ה־2 לפנה״ס — הכפר נוסד בתקופה החשמונאית.
• המאה ה־1 לספירה — לפי הבשורות, ישו משתקע בכפר נחום.
• המאות ה־4–5 — בית הכנסת מאבן גיר לבנה; בית-כנסייה ואחריו כנסייה מתומנת.
• בסביבות 700 — בתחילת התקופה המוסלמית נבנה הכפר מחדש מעט צפון-מזרחה; הוא ננטש בסביבות המאה ה־11.
• 1838–1866 — האמריקני אדוארד רובינסון מזהה בית כנסת בחורבות תל חום; ב־1866 מזהה אותן הבריטי צ׳רלס וילסון עם כפר נחום.
• 1894 — הקוסטודיה הפרנציסקנית של ארץ הקודש רוכשת חלק גדול מהקרקעות סביב החורבות.
• 1905–1926 — סקר של היינריך קוהל וקרל וצינגר, ואחריו חפירות של הנזירים הפרנציסקנים ונדלין פון בנדן וגאודנציו אורפלי.
• 1968–2003 — עונות החפירה של וירג׳יליו קורבו וסטניסלאו לופרדה (הסטודיום ביבליקום פרנציסקנום): ביתו של פטרוס, הכפר ותיארוך בית הכנסת.
• 1978–1982 — חפירות וסיליוס צפריס בחלק היווני-אורתודוקסי: כפר מהתקופה הביזנטית ומראשית התקופה המוסלמית.
• 1990 — חנוכת כנסיית הזיכרון לפטרוס הקדוש.

החפירות הפרנציסקניות, שפורסמו בסדרה Cafarnao, חשפו כפר צפוף של בתי בזלת המקובצים בגושים, בלי אחוזות גדולות או מבני ציבור מפוארים לפני התקופה הביזנטית. סטניסלאו לופרדה, שהקדיש לאתר חלק גדול מחייו, הלך לעולמו ב־2025.

ביקור בכפר נחום היום

האתר מחולק לשני חלקים סמוכים, ולכל אחד כניסה משלו. הוא נמצא בתחום גן לאומי כפר נחום, שהקימה רשות הטבע והגנים, שגם הסדירה את הסביבה ואת רצועת החוף.

המקדש הפרנציסקני: בית הכנסת וביתו של פטרוס

החלק המערבי, המתוייר ביותר, שייך לקוסטודיה הפרנציסקנית של ארץ הקודש. נכנסים בשער הסמוך לחניה, שם מקבל את פני הצליינים פסל גדול של פטרוס הקדוש. הביקור עובר בסמטאות כפר הבזלת עד לבית הכנסת הלבן, שאפשר להסתובב בתוכו, ומשם לכנסיית הזיכרון, שבה רואים את ביתו של פטרוס מבעד לרצפת הזכוכית. בגן אבנים קטן מוצגים גושים מעוטרים מבית הכנסת (מנורה, מגן דוד, ארון קודש על גלגלים). נדרש לבוש המכסה כתפיים וברכיים.

החלק היווני-אורתודוקסי והכיפות הוורודות

כמה מאות מטרים מזרחה ניצב מנזר השליחים הקדושים היווני-אורתודוקסי, השייך לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, וקל לזהות אותו מרחוק בזכות הכיפות הוורודות. הכנסייה נוסדה בשנות ה־20 של המאה ה־20, נבנתה מחדש בשנות ה־80, וכולה מכוסה בציורי קיר שצוירו בסוף שנות ה־90. סביבה נמצאים שרידי הכפר מהתקופה הביזנטית ומראשית התקופה המוסלמית, למקום שאליו עברו התושבים.

סביב כפר נחום: טבחה והר האושר

כפר נחום ושכניו יוצרים יחד את ״משולש הבשורה״ בצפון הכנרת. כ־3 ק״מ מערבה נמצאת טבחה, ובה כנסיית הלחם והדגים עם הפסיפס הביזנטי המפורסם, וכנסיית ראשותו של פטרוס. מעליה, הר האושר מנציח את הדרשה על ההר. המקומות האלה מוצגים בעמוד פעילותו של ישו בגליל. צפונה משם, כעשרים דקות נסיעה, התל הכנעני והישראלי הגדול של חצור מחזיר אותנו אלף שנה אחורה.