סדום ועמורה ערי הכיכר ועמק השדים

הסיפור המקראי

מלכי הכיכר ועמק השדים

לוט בוחר בכיכר הירדן

הסיפור מתחיל צפונה יותר. כשעדרי אברם ולוט גדלים מכדי לרעות יחד, נפרדים השניים זה מזה בין בית אל לעי. לוט בוחר בכיכר הירדן, ש״כלה משקה״, ונוטה את אהלו עד סדום (בראשית יג, י–יב).

״וישא־לוט את־עיניו וירא את־כל־ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את־סדם ואת־עמרה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער״

בראשית יג, י

חמש ממלכות ומלחמה אחת

לפני חורבנן היוו ערי הכיכר ברית של חמש ממלכות, המנויות בבראשית יד, ב:

• ברע, מלך סדום;
• ברשע, מלך עמורה;
• שנאב, מלך אדמה;
• שמאבר, מלך צביים;
• ומלך בלע, היא צוער.

״כל־אלה חברו אל־עמק השדים הוא ים המלח״

בראשית יד, ג

עמק השדים היה מלא ״בארת בארת חמר״, כלומר בורות זפת (בראשית יד, י). ים המלח פולט גושי אספלט טבעי עד היום, ולכן כינו אותו היוונים ״אגם האספלט״. כאן הובסו מלכי הכיכר בידי ברית מלכים מן המזרח, ולוט נלקח בשבי — עד שאברהם חילץ אותו לאחר מרדף עד דן. פרשנות עתיקה גורסת שהמישור הפורה הזה כוסה לאחר מכן במי ים המלח; אולם באגן הדרומי לא נמצאה מעולם עיר שקועה.

הסיפור המקראי

אכזריות אנשי סדום והזעקה שעלתה השמיימה

המקרא והמסורת היהודית מתארים את סדום כעיר של אלימות ואנוכיות קיצונית, שבה העושר דחק את החמלה. הנביא יחזקאל מסכם את חטאה:

״הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה״

יחזקאל טז, מט

המדרש מרחיב תמונה זו: זרים עונו בסדום, והעזרה לעני נחשבה בה לפשע. מסורת אחת (פרקי דרבי אליעזר, פרק כה) מספרת על פלטית, בתו של לוט, שנשרפה חיה משום שהאכילה בסתר עני, וצעקתה עלתה עד לכיסא הכבוד. הכתוב עצמו מדבר על ״צעקת סדום״ שבאה עד לפני ה׳:

״ארדה־נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם־לא אדעה״

בראשית יח, כא

באלוני ממרא, ליד חברון, מתפלל אברהם על העיר: ה׳ יחוס עליה אם יימצאו בה ולו עשרה צדיקים (בראשית יח, כג–לב). שני מלאכים נשלחים לסדום כדי לעמוד על המצב מקרוב.

הסיפור המקראי

ההתערבות האלוהית ובריחת לוט

שני השליחים מתארחים בבית לוט, ואנשי העיר מתקבצים סביב הבית ודורשים שיוסגרו לידיהם. לנוכח האלימות הזאת מזהירים המלאכים את לוט:

״כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה כי־גדלה צעקתם את־פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה״

בראשית יט, יג

עם עלות השחר הם מאיצים בלוט לברוח עם אשתו ושתי בנותיו, ומצווים עליהם שלא להביט לאחור. בשעה שה׳ ממטיר ״גפרית ואש״ על סדום ועמורה (בראשית יט, כד), לוט נמלט עם בנותיו — ואשתו מסתובבת.

״ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח״

בראשית יט, כו

הפועל ״ותבט״, מן השורש נ־ב־ט, פירושו התבוננות; פרשנים רבים ראו בו מבט ממושך ומלא געגועים — ביטוי להיקשרותה אל העיר שעזבה. מעשה זה הפך לסמל לסכנה שבהיאחזות בעבר ובהיסוס לציית, ובבשורת לוקס (יז, לב) נאמר: ״זכרו את אשת לוט״. באותו בוקר משקיף אברהם מן ההרים הסמוכים לחברון אל עבר הכיכר, ״והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן״ (בראשית יט, כח).

הסיפור המקראי

צוער: העיר הקטנה שניצלה

צוער (שנקראה קודם בלע) היא היחידה מבין חמש ערי הכיכר שניצלה. שמה רומז לקוטן — מן השורש צ־ע־ר, ״היה קטן״ — וזה בדיוק הנימוק שבו משתמש לוט כשהוא מבקש למצוא בה מקלט:

״הנה־נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי״

בראשית יט, כ

ה׳ נעתר, וצוער ניצלת מן האש (בראשית יט, כא–כב). לוט ובנותיו מוצאים בה מקלט לפני שהם עולים אל ההר ויושבים במערה (בראשית יט, ל). כך הופכת העיר הקטנה לסמל של רחמים השורדים את חורבן שכנותיה האדירות.

צוער שכנה בקצה הדרומי־מזרחי של ים המלח, מוקפת דקלים ומעיינות אך גם בורות זפת, והיא מזוהה ככל הנראה עם אזור ע׳ור א-צאפי שבירדן, מקומה של צוער הביזנטית המופיעה במפת מידבא. נמצאו שם קברים מתקופת הברונזה ויישוב שנמשך עד התקופה הביזנטית, אז הייתה העיר יעד לעלייה לרגל נוצרית. בסמוך, בדיר עין עבאטה, הוקדש מנזר ביזנטי ללוט, סביב מערה שנערצה כמקום מחבואו.

ארכאולוגיה

ההשערות הארכיאולוגיות

באב א-דרע ונומיירה, מדרום־מזרח לים המלח

על החוף המזרחי, סמוך למוצא ואדי אל-כרך ולחצי האי לשון, נמצאים בירדן אתרים אלה מתקופת הברונזה הקדומה. יש בהם עקבות של חורבן באש באזור עשיר בזפת — ממצאים המזכירים את עמק השדים.

באב א-דרע: העיר ובית הקברות העצום

בחפירות שערך פול לאפ (1965–1967), ושהמשיכו וולטר רסט ותומאס שאוב, נחשפו עיר מבוצרת ואחד מבתי הקברות הגדולים ביותר מתקופת הברונזה הקדומה במזרח הקרוב. לפי ההערכות מכיל בית הקברות כ־20,000 קברי פיר, ולצדם בתי קבורה שבהם הונחו שרידיהם של אנשים רבים. קבורות אלה מעידות על אתר גדול וחשוב — הרבה מעבר לכפר פשוט.

העיר ידעה הרס ושריפות, בפרט בסוף תקופת הברונזה הקדומה 3; גם נומיירה, מדרום לה, נחרבה באש בערך באותה עת — תיארוך שנקבע באופן מסורתי לסביבות 2350 לפנה״ס, ואולי מוקדם יותר לפי תיקוני פחמן 14. לאחר שרסט ושאוב איתרו חמישה אתרים מתקופת הברונזה הקדומה לאורך החוף הדרומי־מזרחי (באב א-דרע, נומיירה, א-צאפי, פיפה וח׳נזיר), הציעו כמה כותבים, ובהם בריאנט ווד, לזהותם עם חמש ערי הכיכר — ואת באב א-דרע ונומיירה עם סדום ועמורה. החופרים עצמם נהגו זהירות, והפער מן הכרונולוגיה המקובלת לאברהם עדיין שנוי במחלוקת.

תל אל-חמאם: התזה של סטיבן קולינס

מצפון לים המלח, כתריסר קילומטרים מחופו, מתנשא תל אל-חמאם מעל חלקו הירדני של כיכר הירדן — אותה ״ככר״ שלוט השקיף עליה, לפי הסיפור, מבית אל. מאז 2005 חופרת בו משלחתו של סטיבן קולינס (אוניברסיטת טריניטי סאות׳וסט) עיר גדולה מתקופת הברונזה, שאותה היא מזהה עם סדום; חוקרים אחרים מעדיפים לזהות את המקום עם אבל השיטים (במדבר לג, מט). בין הממצאים שמדווחים החופרים:

• שברי כלי חרס שפני השטח שלהם נמסו, וחומרים שעברו הזגגה;
• שכבת חורבן שעוביה מגיע, לדבריהם, עד מטר וחצי, המתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה (בסביבות 1650 לפנה״ס);
• ריכוזי מלח וסימנים לחום קיצוני.

בשנת 2021 הציע צוות בראשות טד בנץ׳, בכתב העת Scientific Reports, שהעיר נחרבה בפיצוץ אווירי של גרם שמיים, בדומה לאירוע טונגוסקה (1908): גל ההדף היה מפזר רסס מלוח מים המלח על פני הכיכר ומותיר אותה עקרה למשך מאות שנים. ההשערה עוררה ביקורת חריפה. המאמר תוקן בשנים 2022 ו־2023, בין השאר בעניין תמונות ונתונים, ובשנת 2025 הוא נמשך (בוטל) על ידי כתב העת — החלטה שכמה ממחבריו חלקו עליה.

בעיני תומכיו, תל אל-חמאם תואם את תיאורה של עיר גדולה בכיכר, משגשגת שנמחתה לפתע. מבקריו מצביעים על הכרונולוגיה, על היעדר קשר טקסטואלי ישיר ועל המסורת העתיקה מאוד הממקמת את סדום מדרום לים המלח — שם נראה ששמו הערבי של הר סדום, ג׳בל אוסדום, משמר את זכרה.

🔗 להרחבה (מנקודת מבטם של החופרים): אתר משלחת החפירות בתל אל-חמאם (באנגלית)

עקבות של חורבן בטמפרטורה גבוהה?

בתל אל-חמאם מתארים החופרים עצמות אדם הלכודות בשכבת החורבן, כלי חרס מותכים ומבנים שעברו הזגגה. לפי תומכי השערת הפיצוץ האווירי, חומרים אלה מעידים על טמפרטורות גבוהות בהרבה מאלה של שריפה רגילה (מעל 1,500 מעלות צלזיוס). הפרשנויות הללו שנויות במחלוקת: המבקרים מציעים הסברים אחרים, כגון שריפות מלחמה, רעידות אדמה או תהליכי צריפה ובלייה של החומרים.

סרטון: הטיעונים בעד תל אל-חמאם

סרט תיעודי זה מציג את טיעוניהם של המזהים את תל אל-חמאם עם סדום: סימני חום קיצוני, כלי חרס מזוגגים, מבנים מותכים ושכבת חורבן עבה. לדעת כותב האתר, אלה מן הטיעונים המרשימים ביותר שהועלו עד כה בעד אסון ממשי שזכרו אולי נשמר בסיפור ספר בראשית; עם זאת, יש לשקול אותם מול הביקורת שהוצגה לעיל.