הר הכרמל, ההר של אליהו: המוחרקה, חיפה וביקור

אליהו ונביאי הבעל על הר הכרמל

הסיפור מתרחש במאה ה־9 לפנה״ס, בימי אחאב מלך ישראל (הממלכה הצפונית) ואשתו הצידונית איזבל, שקידמה את פולחן הבעל. אחרי שלוש שנות בצורת שעליהן הכריז אליהו (מלכים א יז, א), דבר ה׳ שולח את הנביא להיראות לפני המלך (מלכים א יח, א).

האתגר (מלכים א יח, יט-כד)

אליהו מבקש מאחאב לקבץ את "כל ישראל" אל הר הכרמל, יחד עם ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל וארבע מאות נביאי האשרה "אכלי שלחן איזבל" (מלכים א יח, יט). מול ההמון הוא מציב את השאלה שמסכמת את הפרשה כולה:

״וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר עַד־מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם־יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם־הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא־עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר.״

מלכים א יח, כא

כל צד מניח פר על ערמת עצים בלי להבעיר אותה: "והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים" (מלכים א יח, כד). נביאי הבעל קוראים בשם אלוהיהם מן הבוקר ועד הצהריים, ואחר כך עד הערב, ואין עונה; אליהו מהתל בהם.

אש ה׳ (מלכים א יח, ל-לט)

אז מרפא אליהו את "מזבח ה׳ ההרוס" בשתים עשרה אבנים כמספר השבטים, חופר תעלה סביבו ומורה לצקת מים על העולה ועל העצים שלוש פעמים. הוא מתפלל בשעת עליית המנחה:

״וַתִּפֹּל אֵשׁ־יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת־הָעֹלָה וְאֶת־הָעֵצִים וְאֶת־הָאֲבָנִים וְאֶת־הֶעָפָר וְאֶת־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל־הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.״

מלכים א יח, לח-לט

הסיפור מסתיים באלימות: אליהו מצווה לתפוס את נביאי הבעל, "וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל־נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (מלכים א יח, מ). נחל הקישון זורם עד היום למרגלות הכרמל, בעמק יזרעאל.

העב הקטנה (מלכים א יח, מא-מו)

אחר כך עולה אליהו "אל ראש הכרמל", גוהר ארצה, פניו בין ברכיו, ושולח את נערו להביט לעבר הים, שבע פעמים.

״וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה־עָב קְטַנָּה כְּכַף־אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל־אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם.״

מלכים א יח, מד

השמים מתקדרים, הגשם יורד סוף סוף, ואליהו רץ לפני מרכבת אחאב עד יזרעאל, בלב העמק. מעבר לנס, הטקסט מעמיד זה מול זה שני אלים של גשם ופריון, על הר הידוע בצמחייתו: אלוהי ישראל, ולא הבעל, הוא ששם קץ לבצורת.

היכן התעמת אליהו עם נביאי הבעל?

הטקסט המקראי מדבר רק על "הר הכרמל" ועל "ראש הכרמל": הוא אינו מציין מקום מדויק. הזיהוי עם המוחרקה, על השלוחה הדרום-מזרחית של הרכס (כ־480 מ׳ מעל פני הים), הוא עניין של מסורת. בערבית נקרא המקום אל-מוחרקה, "מקום השריפה"; בעברית, קרן הכרמל.

הטיעונים של המסורת

• האתר משקיף ישירות על עמק יזרעאל ועל אפיק הקישון, שאליו הוריד אליהו את נביאי הבעל (מלכים א יח, מ).
• למרגלות המדרון, גבעה המכונה בערבית תל אל-קסיס, "גבעת הכוהנים" (תל קסיס), נקשרה במסורת המקומית להריגת נביאי הבעל.
• ביום בהיר נראה הים התיכון מן השלוחה, מה שמתיישב עם הנער שנשלח "הבט דרך ים" (מלכים א יח, מג), וכך גם כיוון יזרעאל, שאליה רץ אליהו.

מה ידוע באמת

שום חפירה במוחרקה לא חשפה מזבח מתקופת הברזל שאפשר לקשור לסיפור. המסורת עתיקה: במאה ה־12 מסר הנוסע היהודי בנימין מטודלה שהראו על הכרמל את מקום מזבחו של אליהו. הכרמליתים רכשו את הקרקע ב־1867; המבנה הנוכחי נבנה ב־1883. בעבר הוצעו נקודות אחרות ברכס, ואף אחת מהן לא התקבלה באופן חד-משמעי; המוחרקה נשארה מקום הזיכרון המקובל על עולי רגל יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים, שכולם מוקירים את אליהו.

הכרמל במקרא: אלישע ו"הדר הכרמל"

אלישע, ממשיכו של אליהו

אחרי עליית אליהו בסערה, תלמידו אלישע "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל־הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן" (מלכים ב ב, כה). גם האישה השונמית, שבנה מת זה עתה, באה לחפש אותו בכרמל: "ותלך ותבוא אל איש האלהים אל הר הכרמל" (מלכים ב ד, כה). הטקסט רומז שהרכס שימש מקום התבודדות לנביאי הממלכה הצפונית.

סמל של יופי ופוריות

אצל הנביאים והמשוררים הכרמל מסמל ארץ ירוקה ושופעת. המילה כרמל פירושה בעברית המקראית מטע או גן פורה; האטימולוגיה העממית "כרם אל" פחות ודאית. ישעיהו מבשר את התחדשות המדבר במילים אלה:

״פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן־לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ.״

ישעיהו לה, ב

שיר השירים משווה את ראש הרעיה לכרמל ("רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל", שיר השירים ז, ו); לעומת זאת, עמוס הופך את "ויבש ראש הכרמל" לאות של משפט (עמוס א, ב), וירמיהו מדבר על "כרמל בים" (ירמיהו מו, יח). ספר יהושע מזכיר את הכרמל בגבול נחלת שבט אשר (יהושע יט, כו).

הר קדוש: מן הפרהיסטוריה ועד המסדר הכרמליתי

המערות הפרהיסטוריות של נחל מערות

במורדות המערביים של הרכס, מעל מישור החוף, ארבע מערות במצוק — מערת התנור (טאבון), מערת הגמל (ג׳מאל), מערת הנחל (אל-ואד) ומערת הגדי (סח׳ול) — הן לב שמורת הטבע נחל מערות (ואדי אל-מע׳ארה). הן נחפרו החל מ־1929 בידי הפרהיסטוריונית הבריטית דורותי גרוד, וחשפו רצף יישוב של כ־500,000 שנה: כלים מהתקופה הפלאוליתית התחתונה, שרידי ניאנדרטלים (מערת התנור) ושל הומו ספיינס מוקדמים (מערת הגדי), ואחר כך יישובים וקבורות של התרבות הנאטופית (מערת הנחל), לפני כ־15,000 עד 11,500 שנה, בפתח המעבר ליישוב קבע. מאז 2012 רשום האתר ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו בשם "אתרי האבולוציה האנושית בהר הכרמל".

פסגה קדושה בעת העתיקה

נראה שהכרמל נחשב מקודש הרבה לפני אליהו והרבה אחריו. יש חוקרים המזהים את הכף ב"ראש קדוש" המופיע ברשימות פרעה תחותמס השלישי (המאה ה־15 לפנה״ס), זיהוי שעדיין שנוי במחלוקת. בתקופה הרומית מספר ההיסטוריון טקיטוס שהקיסר לעתיד אספסיאנוס נועץ בכרמל באורקל, ליד מזבח ללא מקדש וללא פסל (היסטוריות ב, 78).

מן הנזירים המתבודדים אל המסדר הכרמליתי

במאה ה־12, בתקופת הצלבנים, התיישבו נזירים לטיניים מתבודדים במערות המורדות הצפון-מערביים, "בעקבות אליהו הנביא". בתחילת המאה ה־13 (בין 1206 ל־1214) קיבלו כלל חיים מאלברט, הפטריארך הלטיני של ירושלים: זו תעודת הלידה של המסדר הכרמליתי (הנזירים הכרמליתים, ומאוחר יותר הנזירות). הם גורשו אחרי נפילת עכו ב־1291 והתפשטו בכל אירופה; תרזה מאווילה וחואן דה לה קרוס חידשו את המסדר במאה ה־16. מכאן גם הפולחן הקתולי של גבירתנו מהר הכרמל, שחגה חל ב־16 ביולי, ומכאן הסקפולר, שהמסורת הכרמליתית קושרת לחזון של סימון סטוק הקדוש במאה ה־13, חזון שההיסטוריות שלו שנויה במחלוקת.

מה רואים בהר הכרמל היום

מנזר המוחרקה

המנזר הקטן של הכרמליתים היחפים במוחרקה שוכן בקצה דרך יער, קילומטרים ספורים מדרום לעיירה הדרוזית דלית אל-כרמל. בגן ניצב פסל גדול של אליהו, חרב מונפת בידו, מעל נביא בעל; על הבסיס חקוק, בלטינית, בערבית ובעברית, פסוק מספר בן סירא על הנביא ש"קם כאש" (בן סירא מח, א). בכנסייה הצנועה מזבח עשוי שתים עשרה אבנים, זכר למזבח שבסיפור (מלכים א יח, לא). גולת הכותרת של הביקור היא מרפסת הגג.

התצפית על עמק יזרעאל

עמק יזרעאל, הגלילתל מגידו: עיר כנענית בימי יהושעעיר כנענית שלפי המקרא הובסה אך מעולם לא הורשה: ארבעת אלפים שנות היסטוריה בצומת הדרכים שבין מצרים למסופוטמיה.לדף האתר →

מן הגג נשקף עמק יזרעאל כולו: אפיק הקישון למרגלות המדרון, תל מגידו בדרום-מזרח, הגלבוע, הר תבור והרי נצרת בצפון-מזרח, וביום בהיר גם הים במערב ואף החרמון באופק.

סטלה מאריס ומערת אליהו בחיפה

בקצה השני של הרכס, על הכף שמעל חיפה, מנזר סטלה מאריס ("כוכב הים", כינוי של מרים הבתולה) הוא בית האם של הכרמליתים היחפים. הכנסייה הנוכחית, שנפתחה ב־1836, החליפה מנזר שניזוק ב־1799, כשנפוליאון אשפז בו את פצועי המצור על עכו, ונהרס ב־1821. מתחת למזבח הראשי יש מערה שנערצת כמערת אליהו. למטה במדרון, ברחוב אלנבי, מערת אליהו נוספת, המשמשת מקום תפילה יהודי עם אזורים נפרדים לגברים ולנשים, מושכת גם עולי רגל נוצרים, מוסלמים ודרוזים, שרבים מהם מזהים את אליהו עם אל-ח׳דר.

פארק הכרמל

רוב הרכס נכלל בפארק הכרמל, הגן הלאומי הגדול בישראל, שהוכר ב־1996 על ידי אונסק״ו כשמורה ביוספרית. שבילים מסומנים, יערות אורן ואלון, שמורת חי-בר (יחמורים ואיילי כרמל) ומערות נחל מערות בדרום מבטיחים יום טבע יפה. הרכס עדיין נושא את צלקות השריפה של דצמבר 2010, שבה נספו 44 בני אדם; אתר הנצחה מוקדש לזכרם. על החוף, קיסריה נמצאת כשלושים קילומטרים בלבד דרומה.