עין גדי, נווה המדבר שבו הסתתר דוד מפני שאול: שמורה, בית כנסת וביקור

עין גדי במקרא: דוד, שאול וכנף המעיל

הסיפור שייך לתקופת השופטים והמלכים הראשונים. דוד, שניצח את גוליית ונעשה חתנו של שאול, נאלץ לברוח מן החצר: המלך רואה בו יריב. הוא נרדף ממסתור למסתור במדבר יהודה (שמואל א כב–כג) ומגיע אל חוף ים המלח.

״וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי.״

שמואל א כד, א

"צורי היעלים"

כששאול שומע על כך הוא לוקח שלושת אלפים איש בחורים ויוצא לבקש את דוד "על פני צורי היעלים" (שמואל א כד, ג). היעל, יעל הנובי, מסתובב עד היום במדרונות השמורה. תפאורת הסיפור, מצוקים, גדרות צאן ומערות, מתאימה היטב לנוף של עין גדי.

המערה וכנף המעיל (שמואל א כד)

שאול נכנס לבדו למערה "להסך את רגליו", לשון נקייה לעשיית צרכים, ואינו יודע שדוד ואנשיו יושבים בירכתי המערה. אנשי דוד רואים בכך את היום שבו מסר אלוהים את האויב בידם.

״וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת־כְּנַף־הַמְּעִיל אֲשֶׁר־לְשָׁאוּל בַּלָּט.״

שמואל א כד, ה

מיד לאחר מכן לבו של דוד נוקף אותו, והוא עוצר את אנשיו: הוא אינו מוכן לשלוח יד ב"משיח ה׳" (כד, ז). מחוץ למערה הוא מראה לשאול את פיסת הבד, הוכחה שיכול היה להרוג אותו. המלך בוכה ומודה: "ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל" (כד, כא). השניים נפרדים, ודוד ואנשיו עולים "על המצודה" (כד, כג).

אזכורים נוספים של עין גדי

• יהושע טו, סב: עין גדי היא אחת משש ערי המדבר בנחלת שבט יהודה, לצד "עיר המלח".
• דברי הימים ב כ, ב: קואליציה שבאה מעבר לים המלח חונה "בחצצון תמר היא עין גדי", לפני שהיא מובסת בימי המלך יהושפט.
• שיר השירים א, יד: "אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי". הכופר מזוהה בדרך כלל עם החינה, והכרמים מזכירים את מטעי נווה המדבר.
• יחזקאל מז, י: בחזון הנחל היוצא מן המקדש ומרפא את ים המלח, "עמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים". הנביא בוחר בנווה המדבר כסמל לחיים לצד ים שאין בו דגים.

שמורת עין גדי: נחל דוד, נחל ערוגות והיעלים

שמורת עין גדי הוכרזה בסוף 1971 ומשתרעת על כ־14,000 דונם בין רמת מדבר יהודה לים המלח. ארבעה מעיינות קבועים (דוד, שולמית, עין גדי וערוגות) מזינים שני קניונים, נחל דוד ונחל ערוגות, שבהם צומחים שיטים, שיזף, צפצפת הפרת ופתילת המדבר.

נחל דוד ומפל דוד

זה המסלול המוכר ביותר: שביל עולה בקניון מגב לגב עד מפל דוד. קטע נגיש לכיסאות גלגלים מוביל אל הבריכה הראשונה. גבוה יותר, שבילים קשים יותר מגיעים למעיין שולמית, למערת הדודים, למעיין עין גדי ולמקדש הכלקוליתי. שם הנחל מזכיר את שמואל א כד; זהו שם מודרני, לא מיקום מוכח.

נחל ערוגות

מדרום, נחל ערוגות ארוך יותר, פראי יותר ותובעני יותר. השביל עוקב אחר זרימה קבועה בין קירות גבוהים, אל גבים ואל "המפל הנסתר". רשות הטבע והגנים מגדירה אותו כמסלול למטיילים בכושר טוב, ושעת הכניסה האחרונה אליו מוקדמת משאר השמורה.

יעלים ושפנים

יעלים נוביים משוטטים במדרונות ובשולי השבילים; שפני סלע, יונקים קטנים וגוצים, מתחממים על הסלעים. שניהם מופיעים יחד כבר בפסוק אחד במקרא:

״הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים.״

תהלים קד, יח

הארכיאולוגיה של עין גדי: מן המקדש הכלקוליתי עד תל גורן

המים השופעים משכו לכאן בני אדם הרבה לפני דוד. החפירות של האוניברסיטה העברית בירושלים והחברה לחקירת ארץ ישראל, בניהולו של בנימין מזר בשנים 1961–1965, ואחריהן חפירותיו של יזהר הירשפלד בכפר הרומי-ביזנטי (1996–2002), שחזרו יותר מחמשת אלפים שנות היסטוריה.

המקדש הכלקוליתי (בערך 3500 לפנה״ס)

על מדרגה המשקיפה על מעיין עין גדי, חומת אבן מקיפה חצר, מבנה ראשי מוארך ומבנה משני קטן. המקדש אותר ב־1956 על ידי יוחנן אהרוני, נבדק בחפירת בדיקה ב־1957 על ידי יוסף נוה ונחפר ב־1962 בניהולו של מזר, כשדוד אוסישקין מנהל את העבודה בשטח. המבנה שייך לתרבות הע׳סולית ומתוארך לבערך 3500 לפנה״ס. לא נמצא בסביבתו כפר בן זמנו, ולכן כנראה שימש מקדש אזורי לאוכלוסיות נוודות למחצה. אוסישקין הציע לקשור אליו את מטמון הנחושת המפורסם ממערת המטמון בנחל משמר, שנמצא ב־1961 דרומה משם; ההצעה עדיין שנויה במחלוקת.

תל גורן ועין גדי של מלכי יהודה

היישוב הקבע הראשון הידוע קם על תל גורן, גבעה סמוכה למעיינות, בשלהי תקופת המלוכה: באמצע המאה ה־7 לפנה״ס או במחציתה השנייה (יש עדויות המרמזות על סוף המאה ה־8). מזר מצא שם מתקנים עם קנקנים ואגנים, שאותם קשר לתעשייה מלאכתית, אולי הפקת בושם האפרסמון. אין שרידי כפר מן הזמן המיוחס לדוד. אין בכך סתירה לשמואל א, המתאר מקלט במדבר ולא עיר.

מן התקופה הפרסית עד ביזנטיון

• בערך 3500 לפנה״ס — המקדש הכלקוליתי מעל מעיין עין גדי.
• המאות ה־7–6 לפנה״ס — כפר יהודאי על תל גורן, עד הכיבוש הבבלי.
• התקופות הפרסית וההלניסטית — חידוש היישוב; מצודה חשמונאית על תל גורן.
• המאה ה־1 לספירה — פליניוס הזקן משבח את "Engada" בזכות מטעי התמרים שלה. לפי יוסף בן מתתיהו, הסיקריים שישבו במצדה פשטו על עין גדי בפסח והרגו יותר משבע מאות נשים וילדים (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ד, 402–404).
• 132–135 — בימי מרד בר כוכבא, מכתבים שנמצאו במערות נחל חבר ממוענים למפקדי עין גדי.
• ראשית המאה ה־4 — אוסביוס מקיסריה מתאר אותה כ"כפר גדול מאוד של יהודים".
• המאות ה־6–7 — הכפר הביזנטי ובית הכנסת שלו נחרבים בשרפה.

עושרה של עין גדי בא מן התמרים ובעיקר מן האפרסמון, שיח שממנו הפיקו בושם ותרופה יקרים מאוד, וגידלו אותו רק בכמה נאות מדבר באזור, כמו יריחו.

בית הכנסת העתיק של עין גדי ו"רזה דקרתה"

בית הכנסת העתיק של עין גדי התגלה במקרה בשנות ה־60 בשדות הקיבוץ ונחפר בראשית שנות ה־70 על ידי דן ברג, יוסף פורת ואהוד נצר. הוא נבנה כאולם צנוע במאה ה־3 והורחב כמה פעמים, עם גומחה לארון הקודש ושורות עמודים. הוא נחרב בשרפה: במאה ה־6 לדעת כמה חוקרים, אולי בימי יוסטיניאנוס, או בראשית המאה ה־7 לדעת אחרים.

פסיפס הציפורים

רצפת אולם התפילה מכוסה בפסיפס גאומטרי. במרכזו מדליון ובו ארבע ציפורים, ובפינות טווסים וציפורים נוספות. אין בו דמויות אדם, בשונה מבתי כנסת אחרים בני אותה תקופה.

הכתובת המקללת את המגלה

במעבר המערבי, לוח ארוך בעברית ובארמית פותח ברשימה: אבות האנושות מאדם ועד יפת, מזלות גלגל המזלות, שנים עשר החודשים, אברהם, יצחק ויעקב, ואחריהם חנניה, מישאל ועזריה, חבריו של דניאל. שורות אחרות מודות לתורמים. חלקו האחרון כולל קללה יחידה במינה באפיגרפיה היהודית העתיקה. היא מכוונת כלפי מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, מלשין על חברו בפני הגויים, גונב את רכוש חברו או מגלה את "רזה דקרתה", סוד העיר, לגויים. על פי הכתובת, מי שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת לשמש, וכל העם יאמרו אמן ואמן סלה.

איש אינו יודע בוודאות מה היה הסוד. ההסבר המקובל ביותר, שהציע חוקר התלמוד שאול ליברמן, רואה בו את סודות גידול האפרסמון או הפקת הבושם ממנו, מקור עושרו של המקום. פירושים אחרים עדיין אפשריים. לפי כמה מקורות, הלוח המקורי מוצג כיום בירושלים, בקמפוס הלאומי לארכיאולוגיה של ישראל של רשות העתיקות.

מגילת עין גדי, שנקראה בלי שנפתחה

ב־1970 מצאו החופרים ליד ארון הקודש מגילה חרוכה לגמרי, שאי אפשר היה לפתוח. בשנים 2015–2016 "גוללה" המגילה באופן וירטואלי מתוך סריקת טומוגרפיה, בידי צוות מאוניברסיטת קנטקי (ברנט סילס) בשיתוף רשות העתיקות: מתברר שיש בה פסוקי הפתיחה של ספר ויקרא, בנוסח זהה לנוסח המסורה. תיארוכה שנוי במחלוקת: המאות ה־3–4 לספירה על פי פחמן 14, ומוקדם יותר על פי צורת הכתב.

ביקור בעין גדי היום

מדבר יהודה, החוף המערבי של ים המלחמצדה, מבצר הורדוס מעל ים המלחארמון התלוי על שפת המדבר, המעוז האחרון של המרד הגדול ברומא, וסיפור מפורסם שהארכיאולוגיה מאירה בלי להכריע בכל השאלות.לדף האתר →

שלוש כניסות, כרטיס אחד

רשות הטבע והגנים מחלקת את השמורה לשלושה אזורים: נחל דוד, נחל ערוגות וגן העתיקות (בית הכנסת). את שני המסלולים יש להזמין מראש בנפרד; כרטיס לאזור אחד מקנה כניסה לאזורים האחרים באותו יום. לבית הכנסת אפשר להגיע בלי הזמנה, בכרטיס נפרד למי שמגיע רק אליו. הגישה אליו בשבילים סלולים, והוא מקורה ביריעת צל לבנה וגדולה.

קיבוץ עין גדי

הקיבוץ נוסד ב־1953 בידי גרעין נח״ל, ומחזיק גן בוטני של כ־100 דונם, שבו בתי המגורים משולבים בין מאות מיני צמחים. יש בו גם אירוח. השמורה נמצאת כקילומטר צפונה לאורך כביש 90.

אפשר לרחוץ בים המלח בעין גדי?

ככלל, לא. נסיגתו המהירה של ים המלח יצרה מאות בולענים, קריסות פתאומיות של הקרקע. החוף הציבורי של עין גדי סגור כבר שנים, ולפי המידע הזמין גם מתחם הספא לשעבר של הקיבוץ אינו קולט עוד רוחצים. לרחצה נוסעים בדרך כלל לחופים המוסדרים של עין בוקק, כשלושים קילומטר דרומה. אין לרדת לעולם מן הגישות המסומנות לחוף.

בסביבת עין גדי

עין גדי משתלבת בקלות עם האתרים האחרים שעל החוף המערבי: מצדה, כעשרים קילומטר דרומה; קומראן ומערות המגילות, צפונה יותר; ובדרום ים המלח, נופי הר סדום הקשורים לסיפור סדום ועמורה.