קומראן, אתר מגילות ים המלח: חפירות וביקור

גילוי מגילות ים המלח

רועים בדואים ומערה אחת (1947)

בסוף 1946 או בתחילת 1947 חיפשו רועים צעירים משבט התעאמרה הבדואי, ובהם מוחמד א-דיב, בהמה שאבדה, ונכנסו לנקיק במצוק. בפנים מצאו כדים ובהם מגילות עור עטופות בפשתן. שבע מגילות עברו דרך סוחרי עתיקות בבית לחם: שלוש נקנו בנובמבר 1947 בידי אלעזר ליפא סוקניק מן האוניברסיטה העברית, וארבע, ובהן מגילת ישעיהו השלמה, בידי המטרופוליט הסורי-אורתודוקסי מר אתנסיוס שמואל. המערה, המכונה מאז "מערה 1", נחפרה באופן רשמי רק ב־1949, בידי רולאן דה וו וג׳רלד לנקסטר הרדינג.

אחת עשרה מערות מגילות, ובהן מערה 4

הגילוי פתח מרוץ בין הבדואים לארכיאולוגים. בין 1952 ל־1956 אותרו עוד עשר מערות מגילות. העשירה שבהן, מערה 4, שנמצאה בידי הבדואים ב־1952 במדרגת החוואר ממש מול החורבה, הניבה אלפי קטעים מכמה מאות כתבי יד, כשלושה רבעים מן האוסף כולו. במערה 3 נמצאה מגילת הנחושת החידתית, במערה 7 קטעי פפירוס מעטים ביוונית, ובמערה 11, שנמצאה ב־1956, מגילת המקדש ומגילת תהילים גדולה.

מערה 12, ריקה (2017)

בפברואר 2017 הודיע צוות של האוניברסיטה העברית בירושלים בראשות אורן גוטפלד, יחד עם רנדל פרייס מאוניברסיטת ליברטי, על זיהוי מערה שתים עשרה. נמצאו בה כדים שבורים מן הטיפוס של קומראן, בדי עטיפה, רצועות עור וקטע קלף חלק, אך לא מגילות: שני ראשי מכוש מאמצע המאה ה־20 מעידים שהמערה נשדדה. החופרים רואים בה אחת ממערות המגילות; חוקרים אחדים נוקטים זהירות, משום שלא נמצא בה טקסט.

• כתבי ידכ־900, רובם על קלף
• תיארוךהמאה ה־3 לפנה״ס – המאה ה־1 לספירה
• מערות11 מערות מגילות (1947–1956); מערה 12 ריקה (2017)
• המערה העשירה ביותרמערה 4 (כשלושה רבעים מכתבי היד)
• ניהול האתררשות הטבע והגנים

מה יש במגילות קומראן?

כרבע מכתבי היד הם ספרי מקרא: כל ספרי התנ״ך מיוצגים בהם, מלבד אסתר. השאר הם חיבורים הקשורים למקרא (עיבודים, פירושים, ספרים כמו חנוך והיובלים) וכתבים של קבוצה מסוימת. רובם בעברית, חלקם בארמית ומעטים ביוונית.

מגילת ישעיהו השלמה

מגילת ישעיהו השלמה (1QIsa^a), שנמצאה במערה 1, היא כתב היד היחיד מקומראן שהשתמר כמעט בשלמותו: 17 יריעות קלף תפורות, אורך של כ־7.34 מ׳ ו־54 טורים הכוללים את כל 66 פרקי הספר. כתב היד מתוארך לסוף המאה ה־2 לפנה״ס (בערך 125–100 לפנה״ס), כאלף שנה לפני כתבי היד המסורתיים השלמים הקדומים ביותר שהיו ידועים לפני 1947. נוסחו קרוב מאוד לנוסח שנמסר אחר כך, עם הבדלי כתיב רבים והבדלי משמעות מעטים. יגאל ידין רכש אותה בארצות הברית ב־1954 עבור מדינת ישראל, והיא שמורה במוזיאון ישראל.

כתבי העדה

כמה מגילות מתארות קבוצה מאורגנת שראתה את עצמה כישראל האמיתי: סרך היחד קובע את כללי הקבלה, הסעודות המשותפות, הטהרה והדרג; ברית דמשק מזכירה את "מורה הצדק"; מגילת המלחמה מתארת קרב אחרון בין "בני אור" ל"בני חושך"; והפשרים, כמו פשר חבקוק, קוראים את הנביאים לאור תולדות הקבוצה. סרך היחד מנמק את הפרישה למדבר בפסוק מישעיהו:

״קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ.״

ישעיהו מ, ג

הבשורות מחילות את אותו פסוק על יוחנן המטביל, שדרש במדבר יהודה (לפי הבשורה על-פי מרקוס א, ג, והבשורה על-פי יוחנן א, כג). קשרים בין יוחנן המטביל לקומראן הוצעו פעמים רבות, אך שום טקסט אינו מחבר ביניהם במישרין.

חורבת קומראן: החפירות של רולאן דה וו

בין 1951 ל־1956 ערך רולאן דה וו, מנהל בית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה (האקול ביבליק) בירושלים, שש עונות חפירה בחורבה, יחד עם ג׳רלד לנקסטר הרדינג ממחלקת העתיקות של ירדן. הקרמיקה שנמצאה בחורבה זהה לזו שבמערות, וכך נקבע הקשר בין השתיים.

מגדל, אולמות משותפים ו"חדר סופרים"

המבנה המרכזי, מרובע ודו-קומתי, מצויד במגדל פינתי. דה וו פירש אולם גדול כחדר אוכל: בחדר סמוך נמצאו יותר מאלף קערות, צלחות וגביעים מוערמים. מן הקומה העליונה שקרסה בחדר אחר (לוקוס 30) הוא שחזר חלקי שולחנות וספסלים מטויחים וקסתות דיו, וראה בו סקריפטוריום, חדר העתקה. הכינוי נשאר, אף שייעודו המדויק של החדר שנוי במחלוקת.

מקוואות וניהול מים

אמת מים הובילה את מי השיטפונות מן הוואדי אל כעשר בריכות גדולות עם מדרגות. חלקן מפורשות כמקוואות טהרה; אחרות היו בורות מים רגילים, וייתכן שחלקן שימשו לשתי המטרות. המדרגות של אחת מהן סדוקות, כנראה ברעידת האדמה של 31 לפנה״ס שמזכיר יוסף בן מתתיהו.

בית הקברות

ממזרח לחורבה משתרע בית קברות של יותר מאלף קברים, רובם בכיוון צפון-דרום. רק מעטים מהם נחפרו: רוב השלדים שנבדקו הם של גברים, אך זוהו גם נשים וילדים, וייתכן שחלק מן הקבורות מאוחרות בהרבה.

ציר זמן

• המאות ה־8–7 לפנה״ס — יישוב קטן מתקופת הברזל. דה וו זיהה אותו עם "עיר המלח" שביהושע טו, סב; אחרים מעדיפים את סככה, הנזכרת בפסוק הקודם.
• המאות ה־2–1 לפנה״ס — יישוב מחדש בתקופה החשמונאית; התאריך המדויק (בערך 130 או בערך 100 לפנה״ס) שנוי במחלוקת.
• 31 לפנה״ס — רעידת אדמה ושרפה; האתר מיושב שוב מאוחר יותר.
• בערך 68 לספירה — חורבן בידי הצבא הרומי במרד הגדול (מטבעות אחדים מרמזים על מועד מעט מאוחר יותר).
• 132–135 לספירה — נוכחות קצרה של מורדים בימי מרד בר כוכבא.

האם האיסיים חיו בקומראן?

ההשערה האיסיית

סופרים קדומים מתארים את האיסיים כאחד הזרמים המרכזיים ביהדות של תקופת הבית השני, לצד הפרושים והצדוקים. פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו מונים יותר מ־4,000 מהם, החיים בקהילות, משתפים ברכושם ומקפידים על טהרה. פליניוס הזקן (תולדות הטבע ה, 73) ממקם קבוצת איסיים על החוף המערבי של ים המלח, מעל אנגדה, כלומר עין גדי. לדעת דה וו, ההתאמה בין הטקסטים האלה, הכללים שבמגילות ומתקני האתר (אולמות משותפים, מקוואות, קסתות דיו) הצביעה על קהילה איסיית. זו עדיין דעת הרוב, לעתים קרובות בגרסה מסויגת: יישוב הקשור לתנועה האיסיית, שבו הועתקו רק חלק מן המגילות.

פרשנויות אחרות

• וילה או אחוזה: רובר דונסל ופולין דונסל-ווט, שהופקדו על פרסום חפירות דה וו, ראו בו בית כפרי עשיר, בהסתמך על כלי זכוכית ואבן.
• אחוזה מבוצרת: יזהר הירשפלד ראה בקומראן מצודה חשמונאית שהפכה לאחוזה חקלאית ולתחנת מסחר, בדומה לעין פשחה הסמוכה.
• בית יוצר לכלי חרס: יצחק מגן ויובל פלג, שחפרו באתר מטעם רשות הגנים בשנים 1993–2004, סבורים שהבריכות שימשו לשיקוע חרסית, ושהמגילות הובאו מירושלים והוטמנו במערות בלי קשר לתושבי המקום.
• ספריות ירושלים: גם נורמן גולב סבר שהמגילות באו מירושלים והוסתרו בזמן המלחמה ברומאים.

ביקור בקומראן והיכן לראות את המגילות

הגן הלאומי קומראן

האתר מנוהל כגן לאומי בידי רשות הטבע והגנים. בכניסה יש תצוגה קטנה וסרט קצר על הגילוי, עם כתוביות בכמה שפות. שביל מסומן, נגיש ברובו לכיסאות גלגלים, עובר בין השרידים: המגדל, אמת המים, הבריכות המדורגות, חדר האוכל ו"חדר הסופרים". תצפית ניצבת מול מערה 4, שפתחיה נראים במדרגת החוואר. הכניסה למערות אינה מוצעת בדרך כלל למבקרים; שבילי הליכה מטפסים לעבר המצוק, ויש ללכת בהם רק לפי הנחיות הגן.

היכן לראות את המגילות: היכל הספר

המגילות אינן מוצגות בקומראן. רוב המגילות השלמות שמורות בירושלים, בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל, שנחנך ב־1965. גגו הלבן, בצורת מכסה של כד מגילות, שתכננו פרדריק קיסלר וארמנד ברטוס, ניצב מול קיר בזלת שחור, כהד למלחמת "בני אור" ב"בני חושך". במרכזו מוצג העתק של מגילת ישעיהו השלמה; המקוריות, השבירות, מוצגות בסבב. אלפי קטעים שמורים ברשות העתיקות, שסרקה אותם לספרייה הדיגיטלית ע״ש לאון לוי, ומגילת הנחושת נמצאת במוזיאון ירדן בעמאן.

בסביבת קומראן

קילומטרים ספורים דרומה, שמורת עינות צוקים (עין פשחה) משמרת שרידים בני זמנו של קומראן. מצפון, יריחו וארמונות החשמונאים והורדוס שבה משקפים את אותו הקשר אזורי; מדרום, כביש 90 מוביל לעין גדי ומשם למצדה, שבה נמצאו גם קטעי מגילות הקרובים לאלה של קומראן.