מצדה, מבצר הורדוס מעל ים המלח

תולדות מצדה, מהורדוס ועד המרד הגדול

• תקופה עיקריתסוף המאה ה־1 לפנה״ס – 73/74 לספירה
• הבונההורדוס, החל משנות ה־30 לפנה״ס
• הרמהכ־550 × 270 מ׳, מוקפת מצוקים מכל עבר
• המקור העיקרייוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ז
• מעמדגן לאומי, אתר מורשת עולמית של אונסק״ו מאז 2001

סלע מבוצר לפני הורדוס

לפי יוסף בן מתתיהו, את הסלע ביצר לראשונה "יונתן הכוהן הגדול", שרוב ההיסטוריונים מזהים עם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי (103–76 לפנה״ס). בחפירות נמצאו מטבעות חשמונאיים, אך כמעט שום מבנה שאפשר לתארך בוודאות לתקופה זו. בשנת 40 לפנה״ס, כשנמלט מפני הפלישה הפרתית ומפני יריבו אנטיגונוס, השאיר הורדוס כאן את משפחתו בחסות אחיו יוסף; הנצורים, שמימיהם אזלו, ניצלו לפי המסופר בזכות מטר שמילא את הבורות (מלחמת היהודים א).

ארמון-המבצר של הורדוס

לאחר שהפך למלך יהודה, הפך הורדוס את הרמה למקלט מלכותי: חומת סוגרים סביב כל הפסגה, מחסנים למזון של שנים, בורות מים עצומים חצובים בסלע שהתמלאו משטפונות הנחלים, בית מרחץ בסגנון רומי ושני ארמונות. המפורסם שבהם, הארמון הצפוני, יורד בשלוש מדרגות על חוד הצוק; ציורי הקיר והעמודים המטויחים שלו מעידים על השפעת האמנות הרומית על חצר הורדוס. זהו אחד ממפעלי הבנייה הגדולים של תקופתו, לצד בית המקדש בירושלים, הרודיון וקיסריה (ראו את תקופת הבית השני).

הסיקריים והמרד ברומא

בשנת 66 לספירה, בראשית המרד הגדול, השתלטה קבוצת מורדים על חיל המצב הרומי במצדה. יוסף בן מתתיהו מכנה אותם סיקריים, על שם הפגיון (סיקה) שנשאו, ובראשם עמד אלעזר בן יאיר. אחרי חורבן ירושלים והמקדש בשנת 70 הייתה מצדה אחד ממוקדי ההתנגדות האחרונים, לצד הרודיון ומכוור. משפחות התיישבו בפסגה; הן הסבו את אולמות הורדוס למגורים והוסיפו מקוואות טהרה.

המצור הרומי ותיאורו של יוסף בן מתתיהו

ב־73 או ב־74 לספירה (השנה המדויקת שנויה במחלוקת) צר הנציב לוקיוס פלביוס סילבה על מצדה עם הלגיון העשירי פרטנסיס וכוחות עזר, כמה אלפי חיילים בסך הכול. הרומאים הקיפו את הסלע בחומת מצור ובשמונה מחנות, ואחר כך בנו על שלוחה טבעית במדרון המערבי סוללת מצור מעפר ומאבנים, שאפשרה להעלות איל ניגוח אל החומה.

הלילה האחרון לפי יוסף בן מתתיהו

בספר ז של מלחמת היהודים מספר יוסף בן מתתיהו שאחרי שנפרצה החומה שכנע אלעזר את המגינים, בשני נאומים ארוכים, למות כבני חורין ולא להיות לעבדים. הגברים המיתו את בני משפחותיהם; אחר כך הטילו גורלות, ועשרה שנבחרו המיתו את האחרים, ואחרון, שנבחר אף הוא בגורל, שם קץ לחייו אחרי שהצית את הארמון. בבוקר מצאו הרומאים רק מתים: 960 נפשות לפי יוסף בן מתתיהו. שתי נשים וחמישה ילדים, שהסתתרו בתעלת מים, שרדו לפי המסופר וסיפרו את שאירע.

יוסף בן מתתיהו לא היה שם. מפקד מורדים לשעבר שעבר לצד בית פלביוס, הוא כתב ברומא כעבור כמה שנים, כנראה על סמך דיווחי הצבא. נאומי אלעזר הם, כמקובל בכתיבה ההיסטורית בעת העתיקה, חיבור ספרותי של המחבר עצמו.

מצדה והארכיאולוגיה: חפירות ידין והוויכוחים

חפירות יגאל ידין (1963–1965)

אחרי סקרים במאה ה־19 וסיור ישראלי ראשון בשנות ה־50, ניהל הארכיאולוג יגאל ידין (האוניברסיטה העברית בירושלים) שתי עונות חפירה גדולות, מאוקטובר 1963 ועד אפריל 1965, עם מתנדבים מעשרות ארצות. כמעט כל הרמה נחשפה ושוחזרה בחלקה: הארמון הצפוני והארמון המערבי, בתי המרחץ, המחסנים, חומת הסוגרים והבורות. אהוד נצר פרסם לאחר מכן את האדריכלות של האתר, ומאז 2017 חידש בו גיא שטיבל (אוניברסיטת תל אביב) את החפירות.

בית הכנסת והמגילות

בחומה הצפון-מערבית זיהה ידין אולם שלאורך קירותיו ספסלים מדורגים כבית כנסת, מן הקדומים הידועים; המורדים הסבו אותו כנראה מחדר הורדוסי. מתחת לרצפתו ובמקומות אחרים באתר נמצאו קטעי מגילות: פסוקים מבראשית, ויקרא, דברים, יחזקאל (ובהם חזון העצמות היבשות, יחזקאל לז) ותהלים, מגילה עברית של ספר בן סירא ועותק של שירות עולת השבת, חיבור ליטורגי המוכר גם מקומראן. הטקסטים המקראיים קרובים מאוד לנוסח המסורה, והם קדומים ל־73/74.

אוסטרקוני "הגורלות"

ליד הארמון הצפוני מצא ידין כתריסר חרסים כתובים (אוסטרקונים), שעל כל אחד מהם שם, ובהם אחד שנקרא "בן יאיר". ידין ראה בהם את הגורלות שבסיפורו של יוסף בן מתתיהו. ההשערה מושכת אך אינה ניתנת להוכחה: חרסים כאלה יכלו לשמש לצרכים רבים אחרים (מנות מזון, תורנויות שמירה).

השלדים

שרידי האדם שנמצאו מעטים: שלושה פרטים בבית המרחץ של הארמון הצפוני וכ־25 במערה במדרון הדרומי, מעורבים בעצמות חזיר. ב־1969 הם הובאו לקבורה ממלכתית כ"מגיני מצדה". האנתרופולוג ג׳ו זיאס, בין היתר, ערער על הזיהוי; מאחר שהעצמות אינן זמינות עוד לבדיקה, השאלה נשארת פתוחה.

האם מצדה מוזכרת בתנ״ך? "המצודה" בסיפורי דוד

השם מצדה כמקום אינו מופיע בתנ״ך, ומבצר הורדוס מאוחר בהרבה מן המקרא. המילה עצמה, לעומת זאת, מקראית: מצדה או מצודה היא מקום מבוצר, מקלט תלול. היא חוזרת בסיפור בריחתו של דוד מפני שאול, ממש במדבר הגובל בים המלח, ואף בצורת הרבים "מצדות":

״וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי.״

שמואל א כד, א

אחרי שחס על שאול במערה, "וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל־הַמְּצוּדָה" (שמואל א כד, כג); קודם לכן כבר ישב דוד "בַּמְּצוּדָה" בזמן שהוריו שהו במואב (שמואל א כב, ד-ה). אותה מילה הופכת בתהלים לדימוי של האל:

״יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן־יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי.״

תהלים יח, ג

ביקור במצדה: שביל הנחש, הרכבל והזריחה

שלוש דרכים לעלות

• שביל הנחש, בצד המזרחי (מכביש 90 וממרכז המבקרים): שביל מתפתל שכבר יוסף בן מתתיהו תיאר וכינה "הנחש". יש להקדיש 45 דקות עד שעה של עלייה מאומצת, להפרש גובה של קצת יותר מ־300 מטר.
• הרכבל, באותו צד: דקות ספורות עד שער שביל הנחש, סמוך לפסגה. זו הבחירה של קבוצות, משפחות ובעלי מוגבלויות.
• שביל הסוללה, בצד המערבי: הגישה אליו רק דרך ערד (כביש 3199); הוא עולה לאורך הסוללה הרומית בכעשרים דקות.

זריחה מעל ים המלח

עלייה ברגל לפני עלות השחר כדי לראות את השמש עולה מעל הרי מואב וים המלח היא חוויה קלאסית. שביל הנחש נפתח לפני הזריחה בתקופות מסוימות: בדקו את שעת הפתיחה באתר רשות הטבע והגנים, הביאו פנס ראש, ובקיץ צאו מוקדם, כי השבילים עלולים להיסגר בשעות החמות.

מה רואים בפסגה

המסלול המסומן מוביל אל הארמון הצפוני (המדרגות התחתונות דרך גרם מדרגות תלול), בתי המרחץ, המחסנים, בית הכנסת, הארמון המערבי והפסיפסים שבו, בורות המים, כנסייה ביזנטית (המאות ה־5–6) ותצפיות אל הסוללה והמחנות הרומיים. קו שחור הצבוע על הקירות מפריד בין הבנייה המקורית לשחזור. במרכז המבקרים מציג מוזיאון ממצאים מחפירות ידין.

מופע אור-קולי בצד המערבי

בעונה מוקרן מופע לילי על המדרון המערבי, בין הסוללה לארמון הצפוני. הגישה אליו רק דרך ערד: אין כביש המחבר בין שני צדי הגן. הימים והתאריכים משתנים, ולכן כדאי לבדוק את התוכנייה הרשמית לפני ההזמנה.

קל לשלב את מצדה עם שאר האתרים שעל החוף המערבי: עין גדי מצפון, קומראן הלאה משם, ומדרום הנופים הקשורים לסדום ועמורה סביב הר סדום.