יפו העתיקה: הנמל של יונה הנביא ושל פטרוס

יפו בתנ״ך: יונה הנביא וארזי המקדש

לאורך חוף נמוך וחולי, כמעט בלי מעגנים טבעיים בין הכרמל לעזה, יפו מציעה מפרץ קטן המוגן בשורת שוניות. זה מסביר את תפקידה: במשך מאות שנים הייתה הנמל הקרוב ביותר לירושלים, כשישים קילומטרים ממזרח.

עיר בגבול נחלת דן

האזכור המקראי הראשון מופיע ברשימת נחלות השבטים: נחלת דן מגיעה עד "מי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו" (יהושע יט, מו). הכתוב אינו אומר שהעיר עצמה הייתה בידי ישראל; הוא מציג אותה כנקודת ציון על החוף.

נמל ארזי הלבנון

כדי לבנות את המקדש פונה שלמה אל חירם מלך צור, וזה מבטיח לשלוח את העצים בים עד יפו, ומשם יועלו ביבשה לירושלים, אל הר המוריה.

״וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן־הַלְּבָנוֹן כְּכָל־צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל־יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם.״

דברי הימים ב ב, טו

אותה דרך חוזרת בימי שיבת ציון: לבניית בית המקדש השני ניתנו מאכל, משתה ושמן לצידונים ולצורים "לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא" (עזרא ג, ז). כתובת פיניקית על ארון הקבורה של אשמנעזר השני, מלך צידון (המאה ה־5 לפנה״ס), מאשרת שמלך פרס העניק אז לצידונים את חוף דור ויפו.

יונה בורח תרשישה

הסיפור המפורסם ביותר הוא סיפורו של יונה הנביא. הוא נשלח להטיף בנינווה, אך פונה לכיוון ההפוך:

״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה.״

יונה א, ג

אחר כך באים הסערה, הדג הגדול וההטפה בנינווה. ספר יונה אינו מוסיף פרטים על העיר, אבל הפך אותה לתמיד לנמל היציאה והבריחה.

פטרוס ביפו: טביתא ושמעון הבורסקי (מעשי השליחים ט–י)

לפי ספר מעשי השליחים, ביפו הייתה אחת הקהילות הראשונות של תלמידי ישו מחוץ לירושלים. פטרוס שהה אז בלוד, כחמישה עשר קילומטרים משם, כשבאו לקרוא לו.

החייאת טביתא

לפי מעשי השליחים ט, לו–מב, חיה ביפו תלמידה בשם טביתא, שבתרגום ליוונית נקראה דורקס; שני השמות, בארמית וביוונית, פירושם "צבייה". היא הייתה ידועה במעשי הצדקה שלה ובבגדים שתפרה לאלמנות, ועתה מתה. פטרוס עלה לעלייה שבה הונחה גופתה, הוציא את כולם, כרע על ברכיו והתפלל, ואז אמר: "טביתא, קומי". היא פקחה את עיניה והתיישבה.

לפי הסיפור, הדבר נודע בכל יפו, ופטרוס נשאר בעיר ימים רבים בבית שמעון הבורסקי (מעשי השליחים ט, מג). הבורסקי עיבד עורות: מלאכה מסריחה, שנהגו לעסוק בה בשולי העיר וקרוב למים. הספר אכן מציין שביתו היה "על שפת הים" (מעשי השליחים י, ו).

החזון על הגג

לפי מעשי השליחים י, ט–טז, עלה פטרוס בצהריים להתפלל על גג ביתו של שמעון. הוא היה רעב ונפל עליו חזון: הוא ראה מעין סדין גדול יורד מן השמים, ובו כל מיני בעלי חיים, טהורים וטמאים לפי תורת משה. קול ציווה עליו לשחוט ולאכול, וכשסירב בטענה שמעולם לא אכל דבר טמא, אמר לו הקול: מה שטיהר האלוהים, אל תטמא אתה.

באותו רגע הגיעו שליחיו של קורנליוס, שר המאה הרומי. פטרוס הלך איתם לקיסריה, ושם הטביל את הגוי הראשון המוזכר בסיפור מעשי השליחים. לכן יפו תופסת מקום מיוחד בהיסטוריה הנוצרית: העיר שבה נפתחה השליחות אל מעבר ליהדות. להקשר הרחב, ראו את תקופת השליחים והכנסייה הראשונה.

הארכיאולוגיה של יפו: שער רעמסס השני ו־4,000 שנות נמל

גבעת יפו העתיקה היא תל, גבעה שנוצרה מהצטברות ערים זו על גבי זו. באתר זוהו שכבות יישוב מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה העות׳מאנית.

• שם קדוםיפו (במצרית: יאפו), יופה (ביוונית)
• חפירות עיקריותיעקב קפלן (1955–1974), פרויקט המורשת התרבותית של יפו (מאז 2007)
• ממצא מרכזישער של מבצר מצרי הנושא את שם רעמסס השני (המאה ה־13 לפנה״ס)
• מקורות קדומיםרשימת תחותמס השלישי, מכתבי אל-עמארנה, סנחריב

מבצר מצרי בכנען

יפו מופיעה ברשימת הערים שכבש פרעה תחותמס השלישי במאה ה־15 לפנה״ס, ושוב במכתבי אל-עמארנה במאה שלאחר מכן. סיפור מצרי שהשתמר בפפירוס האריס 500 (המוזיאון הבריטי) אף מתאר את כיבושה בידי המצביא ג׳חוטי, שהבריח לעיר חיילים מוסתרים בסלים, תחבולה המזכירה את הסוס הטרויאני. זהו סיפור ספרותי, אבל הוא מלמד עד כמה העריכה מצרים את הנמל הזה. כמו גזר שבפנים הארץ, יפו הייתה אז מוצב של השלטון המצרי בכנען.

שער רעמסס השני

בשנות ה־50 וה־60 חשף הארכיאולוג יעקב קפלן על הגבעה שברים של שער אבן מונומנטלי, חרוט בתאריו ובשמו של רעמסס השני. הוא חשף גם מבנה שפירש כמקדש, שכונה "מקדש האריה" בגלל גולגולת אריה שנמצאה בו; פרשנות זו שנויה כיום במחלוקת.

מאז 2007 חידש את החפירות פרויקט המורשת התרבותית של יפו (Jaffa Cultural Heritage Project), בניהולם של אהרון א׳ ברק (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס) ומרטין פיילשטוקר (אוניברסיטת יוהנס גוטנברג במיינץ), ופרסם את ממצאי קפלן. המחקר מראה שהשער נהרס ונבנה מחדש, ושהמבצר עלה באש פעמיים במאה ה־12 לפנה״ס: תיארוכי פחמן 14 מציבים את השרפה האחרונה בסביבות 1125 לפנה״ס, בסוף השלטון המצרי. החופרים רואים בכך עדות למרידות מקומיות. שחזור של השער עומד היום בגן קטן על הגבעה.

מן האשורים ועד הצלבנים

ב־701 לפנה״ס מונים דברי הימים של סנחריב מלך אשור את יפו בין הערים שנלקחו ממלך אשקלון. בתקופה ההלניסטית נאבקים עליה החשמונאים: יונתן כובש אותה (ספר מקבים א י, עה–עו), ושמעון הופך אותה לנמל של יהודה החשמונאית (ספר מקבים א יד, ה). במרד הגדול היא נחרבת בידי הרומאים בשנים 66–67 לספירה, לפי יוסף בן מתתיהו. בימי הביניים הפכו אותה הצלבנים לנמל הגעת הצליינים ולמרכז רוזנות יפו; לואי התשיעי, מלך צרפת, שיקם את ביצוריה ב־1252.

• המאה ה־15 לפנה״ס — יפו נכבשת בידי תחותמס השלישי; מבצר מצרי.
• המאה ה־13 לפנה״ס — שער מונומנטלי הנושא את שם רעמסס השני.
• בערך 1125 לפנה״ס — המבצר נשרף; סוף הנוכחות המצרית.
• 701 לפנה״ס — מסע סנחריב.
• המאה ה־2 לפנה״ס — נמל החשמונאים.
• בערך 40 לספירה — שהותו של פטרוס לפי מעשי השליחים.
• 1099–1268 — נמל צלבני, רוזנות יפו.
• 1799 — מצור וכיבוש בידי נפוליאון בונפרטה במסעו למצרים ולסוריה.
• 1909 — ייסוד תל אביב מצפון ליפו; שתי הערים מאוחדות ב־1950.

מעברו של נפוליאון במרץ 1799 הוא מן הפרקים הקשים בתולדות העיר: טבח בחיל המצב ובשבויים, ולאחריו מגפת דבר בצבא הצרפתי, שהונצחה בציורו של גרו "בונפרטה מבקר את נגועי הדבר ביפו" (1804, מוזיאון הלובר).

מה רואים היום ביפו העתיקה

את יפו העתיקה מכירים ברגל, במסלול מעגלי ממגדל השעון העות׳מאני (תחילת המאה ה־20) ועד הנמל. הכול מרוכז על גבעה בשטח של הקטרים ספורים.

כנסיית פטרוס הקדוש

מגדל הפעמונים שלה שולט על העיר העתיקה ונראה מכל מפרץ תל אביב. הכנסייה הנוכחית, שבידי הפרנציסקנים של משמורת ארץ הקודש (הקוסטודיה), נבנתה בין 1888 ל־1894 על שרידי מצודה מימי הביניים. היא מנציחה את שהותו של פטרוס ביפו; בפנים בולטים חלונות הוויטראז׳ והדוכן המגולף בצורת עץ. לפי המסורת, נפוליאון התאכסן במנזר ב־1799.

הבית המיוחס לשמעון הבורסקי

כמה סמטאות משם, ליד המגדלור הישן, מצביעה המסורת על בית אבן כעל ביתו של שמעון הבורסקי, שבו ראה פטרוס את חזונו. הנכס, בבעלות פרטית של משפחה ארמנית, כולל גם מסגד קטן לשעבר. בדרך כלל אינו פתוח למבקרים: עוצרים ליד הדלת. אין דרך לזהות כאן ארכיאולוגית את הבית המתואר במעשי השליחים, אבל המיקום מעל הים תואם את תיאור הטקסט.

הגבעה, כיכר קדומים ושער רעמסס

בלב העיר העתיקה, מתחת לריצוף של כיכר קדומים, נמצא מרכז ארכיאולוגי המציג שרידים מן התקופות ההלניסטית והרומית ומספר את תולדות העיר. גן הפסגה מציע את התצפית היפה ביותר על חוף תל אביב; בסמוך, בגן שער רעמסס, מוצגים שחזור השער המצרי וחלק מאזור החפירה.

נמל יפו וסלע אנדרומדה

למטה, נמל יפו איבד את התנועה המסחרית שלו במאה ה־20, אך נשאר נמל דייגים ושיט, ולאורכו מחסנים ישנים שהוסבו למסעדות ולמקומות תרבות. בכניסה למפרץ ניצבת קבוצת שוניות שחורות המכונה סלע אנדרומדה: סופרים קדומים (סטרבון, פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו) מיקמו ביפו את המיתוס היווני על הנסיכה שנכבלה לסלע וחולצה בידי פרסאוס. כך חולקים המיתוס היווני וסיפור יונה את אותו נוף ימי.

יפו, תל אביב-יפו ושער יפו: לא להתבלבל

• תל אביב-יפו הוא השם הרשמי של העירייה שנוצרה ב־1950 מאיחוד שתי הערים. האתר המקראי הוא יפו העתיקה ונמלה, בקצה הדרומי של העיר.
• שער יפו אינו ביפו: זהו אחד משערי העיר העתיקה של ירושלים, שנקרא כך משום שממנו יצאה הדרך ליפו ולחוף.
• תפוזי יפו (ועוגיות ה־Jaffa Cakes הבריטיות שנקראו על שמם) קיבלו את שמם מן הנמל שדרכו יוצאו, ולא מפרי מקראי: הזן הופיע בפרדסי הסביבה במאה ה־19.