שכם: יהושע מחדש את הברית

עיבל וגריזים: התורה נקראת בין שני הרים

ציווי של משה

הסצנה מוכנה כבר בספר דברים. לפני הכניסה לארץ מצווה משה על טקס בין שני ההרים הצופים על שכם: הברכה תינתן על הר גריזים, והקללה על הר עיבל.

״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת־הַבְּרָכָה עַל־הַר גְּרִזִים וְאֶת־הַקְּלָלָה עַל־הַר עֵיבָל.״

דברים יא, כט

דברים כז מפרט את הטקס: להקים בהר עיבל אבנים גדולות מסוידות ולכתוב עליהן את התורה, לבנות מזבח אבנים שלמות, ואז לחלק את השבטים. שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין עומדים על הר גריזים לברך; ראובן, גד, אשר, זבולן, דן ונפתלי על הר עיבל לקללה (דברים כז, ד-יג).

המזבח בהר עיבל

ספר יהושע מספר על קיום הציווי, מיד אחרי כיבוש העי.

״אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא־הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל […].״

יהושע ח, ל-לא

יהושע כותב על האבנים את משנה תורת משה. כל העם עומד משני צדי הארון, "חֶצְיוֹ אֶל־מוּל הַר־גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל־מוּל הַר־עֵיבָל". אחר כך קורא יהושע "אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" באוזני האנשים, הנשים, הטף והגרים (יהושע ח, לב-לה).

נוף שמסביר את הסיפור

הר עיבל (כ-940 מ׳) בצפון והר גריזים (כ-880 מ׳) בדרום עומדים זה מול זה משני צדי עמק צר, שבו שוכנת היום העיר שכם. הנוף מתאים לטקס שבו שני חלקי העם עונים זה לזה ממדרון למדרון. עם זאת, לנוסח יש היסטוריה מורכבת: תרגום השבעים ממקם את הפרשה מעט מאוחר יותר (אחרי יהושע ט, ב), וכתב יד מקומראן ממקם אותה מיד אחרי חציית הירדן. נראה שהמסורת היססה לגבי מועד הטקס, אם לא לגבי מקומו.

כינוס שכם: חידוש הברית

סקירה של כל ההיסטוריה

לעת זקנתו מכנס יהושע את השבטים בשכם. נאומו סוקר את תולדות העם מתרח אבי אברהם, שבעבר הנהר "וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". משם הוא עובר לאבות, למצרים, ליציאת מצרים, למדבר ולכניסה לכנען. הסקירה מסתיימת במתנת הארץ: "וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא־בְנִיתֶם" ו"כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נְטַעְתֶּם" (יהושע כד, ב-יג).

"בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם"

״בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת־מִי תַעֲבֹדוּן […] וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת־יְהוָה.״

יהושע כד, טו

שלוש פעמים משיב העם שיעבוד את ה׳. יהושע מדגיש עד כמה הבחירה הזאת תובענית ומורה להסיר את אלוהי הנכר (יהושע כד, טז-כד). אז הוא כורת ברית: "וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם" (יהושע כד, כה).

האבן הגדולה תחת האלה

״וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה.״

יהושע כד, כו

יהושע מוסיף שהאבן "תִּהְיֶה־בָּנוּ לְעֵדָה", שכן "הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל־אִמְרֵי יְהוָה" (יהושע כד, כז). הכתוב מדבר על מקדש: שכם מוצגת כמקום פולחן שכבר קיים.

עצמות יוסף ומות יהושע

ספר יהושע מסתיים בשלוש קבורות. יהושע מת בן מאה ועשר שנים ונקבר בתמנת סרח בהר אפרים (יהושע כד, כט-ל). אלעזר בן אהרן נקבר בגבעת פנחס בנו (יהושע כד, לג). ביניהן מספר הכתוב על קבורת עצמות יוסף בשכם (יהושע כד, לב).

הפרט הזה סוגר הבטחה שנפתחה בסוף ספר בראשית. יוסף, הגוסס במצרים, השביע את אחיו: "וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה). ביציאת מצרים "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג, יט). עתה הן נחות בחלקת השדה שקנה יעקב מבני חמור, סיפור המובא בדף שכם בימי יעקב. המסורת ממקמת את הקבר כמה מאות מטרים מתל בלאטה; זהו אתר רגיש שהגישה אליו מוגבלת מאוד.

המשך: אבימלך ובית בעל ברית (שופטים ט)

דור אחד מאוחר יותר, ספר שופטים מציג את שכם באור אחר. אבימלך בן גדעון (ירובעל) נשען על משפחת אמו בשכם כדי להמליך את עצמו. בעלי שכם נותנים לו שבעים כסף מבית בעל ברית, מקדש העיר (שופטים ט, ד).

הוא מומלך ליד האלון שבשכם (שופטים ט, ו) והורג את אחיו. רק יותם נמלט: מראש הר גריזים הוא קורא לאנשי העיר את משל העצים המחפשים להם מלך (שופטים ט, ז-טו). כעבור שלוש שנים העיר מורדת; אבימלך הורס אותה וזורע אותה מלח (שופטים ט, מה). בעלי מגדל שכם נמלטים אל צריח "בֵּית אֵל בְּרִית", והוא מעלה אותו באש (שופטים ט, מו-מט). שם האל, "בעל הברית" או "אל הברית", מהדהד באירוניה את הברית שנכרתה בימי יהושע.

ארכיאולוגיה: שכם בברונזה המאוחרת והר עיבל

שכם בתקופת מכתבי אל-עמארנה

במאה ה-14 לפנה״ס הייתה שכם בירתה של ממלכה כנענית קטנה בהר. במכתבי אל-עמארנה כותב מלכה לבאיה אל פרעה כדי להתגונן מפני האשמות שכניו (מכתבים EA 252–254). מלך ירושלים, עבדי-חבה, מאשים אותו שנתן את "ארץ שכם" לחבירו (EA 289). העיר הייתה אפוא מרכז פוליטי פעיל בתקופת הברונזה המאוחרת, התקופה שבה נהוג למקם את הכיבוש.

המקדש-המגדל והמצבה הגדולה

על האקרופוליס של תל בלאטה נבנה בתקופת הברונזה התיכונה, בסביבות 1650 לפנה״ס, מקדש-מגדל גדול בעל קירות עבים. לפי המשלחת האמריקנית בראשות ג׳ ארנסט רייט (1956–1973), הוא נבנה מחדש בצורה צנועה יותר בתקופת הברונזה המאוחרת, ושימש עד ראשית תקופת הברזל. לפניו עמדה מצבה גדולה. רייט קישר את המבנה ל"בֵּית אֵל בְּרִית" (שופטים ט, מו), ואת המצבה ל"אֶבֶן גְּדוֹלָה" של יהושע כד, כו. קישורים אלה נותרו השערה, והכרונולוגיה של שלבים אלה נבחנת היום מחדש.

המבנה בהר עיבל

ב-1980, במהלך סקר הר מנשה, איתר הארכיאולוג אדם זרטל (אוניברסיטת חיפה) מבנה אבן על שלוחה צפון-מזרחית של הר עיבל, כמה קילומטרים מתל בלאטה. הוא חפר אותו בשנים 1982–1989. נחשף מבנה מלבני של כ-9 × 7 מטרים, בלי פתח ובלי רצפה. הוא היה ממולא בשכבות של אבנים, אפר ועצמות שרופות (פרים צעירים, צאן, יחמורים), ולידו שתי חצרות מרוצפות וכבש. החרסים ושתי חרפושיות מתארכים אותו לסוף המאה ה-13 ולמאה ה-12 לפנה״ס, בראשית תקופת הברזל: סביב שנת 1200 או מעט אחריה.

זרטל ראה בו את מזבח יהושע: במה ממולאת שעולים אליה בכבש, בהתאם לאיסור "וְלֹא־תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל־מִזְבְּחִי" (שמות כ, כג). אחרים, כמו ישראל פינקלשטיין, מקבלים שהיה זה אתר פולחן קדום, אך מפקפקים בכך שזהו מזבח או שהוא קשור לסיפור ביהושע ח. אהרן קמפינסקי ראה בו מגדל שמירה. עוד נטען שהאתר, הפונה צפונה, אינו ניצב מול הר גריזים.

ב-2022 הודיע צוות בראשות סקוט סטריפלינג שחפץ עופרת קטן ומקופל, שנמצא ב-2019 בערימות העפר של חפירות זרטל, נושא קללה בשם אלוהי ישראל. המאמר שפורסם ב-2023 זכה לביקורת חריפה: כמה אפיגרפים אינם רואים בו כתובת כלל, ויש הרואים בו משקולת רשת פשוטה. אין לראות בו הוכחה.

הר גריזים: מקדש מאוחר בהרבה

בפסגת הר גריזים נחשף המתחם המקודש של השומרונים, שנוסד בתקופה הפרסית (סוף המאה ה-5 לפנה״ס). הוא הורחב במאה ה-2 לפנה״ס, ולצדו עיר הלניסטית, ומאוחר יותר נבנתה עליו כנסייה ביזנטית מתומנת. שרידים אלה מאוחרים במאות שנים לתקופת יהושע. העדה השומרונית, שעדיין חיה על ההר, חוגגת בו מדי שנה את חג הפסח.

מה רואים היום, ומאיזו תקופה?

• תל בלאטה (שכם) – חומות, שערים ומקדש-מגדל מתקופת הברונזה התיכונה (בערך 1650–1550 לפנה״ס), עם שלבים מאוחרים יותר. לפי הכתוב זהו מקום הכינוס של יהושע כד, אך שום שריד אינו קשור בוודאות לאירוע.
• הר עיבל – המבנה שחפר אדם זרטל, מסוף המאה ה-13 או מהמאה ה-12 לפנה״ס. האתר אינו מוסדר למבקרים ונגיש רק בסיורים מאורגנים.
• הר גריזים – המתחם המקודש השומרוני והעיר מן התקופות הפרסית וההלניסטית, כנסייה ביזנטית. תצפית יפה על שכם, תל בלאטה והר עיבל.

בסדר הסיפור המקראי, שכם באה אחרי כיבוש יריחו והעי. היא קודמת להצבת הארון בשילה, שם מחלק יהושע את הארץ לשבטים (יהושע יח). הדף שכם (תל בלאטה) מתאר בהרחבה את התל ואת ביצוריו.