באר שבע באר השבועה והאשל של אברהם

הסיפור המקראי

הסיפור המקראי: השבועה על הבאר

המחלוקת על הבאר

בבראשית כא, כב–לד בא אבימלך מלך גרר, ועמו פיכל שר צבאו, להציע לאברהם ברית. אברהם מוכיח אותו תחילה על באר שגזלו עבדי אבימלך, ואחר כך מציב שבע כבשות לבדן ונותן אותן לאבימלך לאות תום לב.

״ויאמר כי את־שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה־לי לעדה כי חפרתי את־הבאר הזאת״

בראשית כא, ל

כך נולד שמה של באר שבע: באר השבועה או באר השבע.

ברית שלום בת קיימא

״ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר־צבאו וישבו אל־ארץ פלשתים״

בראשית כא, לב

השבועה מקדשת את באר שבע כמקום של ברית ושלום, של הכרה הדדית בין בני אדם לנוכח האל. דור אחד לאחר מכן יחפור יצחק מחדש את בארות אביו ויחדש את הברית עם אבימלך באותו מקום (בראשית כו).

באר שבע בסיפורי האבות

• בראשית כא, יד — הגר וישמעאל תועים ״במדבר באר שבע״, עד שאלוהים פוקח את עיני הגר והיא רואה באר מים.
• בראשית כב, יט — אחרי עקדת יצחק בהר המוריה שב אברהם לשבת בבאר שבע.
• בראשית כו, כג–לג — יצחק בונה בה מזבח, ועבדיו חופרים באר שנקראת ״שבעה״.
• בראשית כח, י — יעקב יוצא מבאר שבע והולך חרנה.
• בראשית מו, א — לפני רדתו מצרימה זובח יעקב זבחים בבאר שבע לאלוהי אביו יצחק.

הסיפור המקראי

משמעות השם באר שבע

• בארבור מים חפור
• שבעהמספר שבע
• שבועההתחייבות בשבועה

השם משחק בשתי מילים מאותו שורש: ״שבע״ המספר, והפועל ״נשבע״ — ייתכן שבמקורה פירושה של השבועה היה ״להתחייב בשבעה״. שם המקום רומז אפוא גם לשבע הכבשות וגם לשבועה שנשבעו. באר שבע הופכת לסמל של הבטחה שנחתמה בנאמנות ושל אמונה שקיבלה ממשות: באר שנחפרה, מילה שקוימה.

״על־כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם״

בראשית כא, לא

בימי השופטים והמלכים סימנה באר שבע את גבולה הדרומי של הארץ: הביטוי ״מדן ועד באר שבע״ מציין את ישראל כולה, מתל דן שבמקורות הירדן ועד הנגב (שופטים כ, א; שמואל א ג, כ).

הסיפור המקראי

האשל: אמונה ששולחת שורשים

לאחר השבועה נוטע אברהם אשל בבאר שבע. נטיעת עץ במדבר היא הצהרה על חיים בלב היובש. אשל הפרקים, בעל השורשים העמוקים והעמיד למליחות, מעניק צל יקר במשך עשרות שנים — והופך לאות גלוי לאמונה מתמשכת, הצופה אל העתיד.

״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא־שם בשם יהוה אל עולם״

בראשית כא, לג

המעשה קושר יחד אדמה, מים ואמונה, והופך את באר שבע למקדש של ברית חיה. המסורת היהודית ראתה בו גם מעשה של הכנסת אורחים: בתלמוד (סוטה י ע״א) נחלקו אם האשל היה פרדס או פונדק, ופרשנות מאוחרת יותר ראתה באותיותיו ראשי תיבות של ״אכילה, שתייה, לינה״ — אברהם המארח את עוברי המדבר.

הסיפור המקראי

יצחק בבאר שבע: הבארות והברית המתחדשת (בראשית כו)

דור אחד לאחר מכן הופכת באר שבע למקום מושבו העיקרי של יצחק. לאחר שגורש מגרר בגלל קנאת הפלשתים, שסתמו את הבארות שנחפרו בימי אברהם, הוא חופר מחדש את בארות אביו "ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו" (בראשית כו, יח). בנחל גרר חופרים עבדיו שלוש בארות ששמותיהן מספרים את המעבר מסכסוך לשלום: עשק, שטנה ורחובות (כו, כ–כב). ואז "ויעל משם באר שבע" (כו, כג).

"אנכי אלהי אברהם אביך, אל תירא כי אתך אנכי, וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי"

בראשית כו, כד

בלילה שבו הוא מגיע מחדש האל לבן את ההבטחה שניתנה לאב. יצחק משיב בשלוש פעולות המסכמות את חיי האבות: "ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳, ויט שם אהלו", ועבדיו כורים שם באר (כו, כה).

הברית עם אבימלך והבאר "שבעה"

אבימלך בא אז מגרר עם אחזת ופיכל: "ראו ראינו כי היה ה׳ עמך" (כו, כח). במקום שבו כרת אברהם שבועה עם מלך בעל אותו שם, מחדש יצחק ברית שלום, הנחתמת במשתה. באותו יום מבשרים לו עבדיו: "מצאנו מים". יצחק קורא לבאר שבעה, "על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה" (כו, לג).

כך הופכת באר שבע למרכזו הרוחני של יצחק. ככל הנראה כאן הוא מברך את יעקב ואת עשו (בראשית כז), שהרי "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (כח, י). את ימיו האחרונים עושה יצחק בחברון, שם הוא קבור עם רבקה; הניסיון שעמד בו בהר המוריה זוכה לעמוד משלו.

ארכאולוגיה

ארכיאולוגיה: תל באר שבע וביר אבו מטר

תל באר שבע: עיר מבוצרת ובארות עתיקות

תל באר שבע (תל א-סבע), כארבעה ק״מ ממזרח לעיר המודרנית, נחפר בידי יוחנן אהרוני (1969–1976) ובהמשך בידי זאב הרצוג. נחשפה בו עיר קטנה ומתוכננת מתקופת הברזל, ובה:

• באר גדולה שנחפרה ליד שער העיר, שנקשרה לא פעם בזיכרון העממי למסורות האבות;
• מערכת מים מתוחכמת: בור מים תת־קרקעי עצום שהתמלא במי שיטפונות, ושאליו ירדו במדרגות מתוך החומה;
• מזבח קרנות מאבני גזית, שנמצא מפורק ומשולב בקיר, ולאחר מכן הורכב מחדש;
• תכנית עירונית טבעתית, עם רחוב היקפי ובתים הצמודים לחומה — תופעה נדירה בלבנט.

האתר הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו, יחד עם מגידו וחצור (״התלים המקראיים״), והוא ממחיש את רציפות זיכרונו של אברהם: מקום שבו נפגשים המים, השבועה והמזבח. עם זאת, העיר המבוצרת הנראית כיום מאוחרת בהרבה מן התקופה שהמסורת מייחסת לאבות.

ביר אבו מטר: כפר כלקוליתי הרבה לפני אברהם

האתר ביר אבו מטר, על גדות נחל באר שבע, נחפר בשנות החמישים בידי הארכיאולוג הצרפתי ז׳אן פרו ומתוארך לתקופה הכלקוליתית (בסביבות 4500–3700 לפנה״ס). נחשפו בו:

• בתי מגורים תת־קרקעיים למחצה, שנחצבו באדמת הלס;
• רשת של ממגורות ובארות;
• מתכות נחושת מן הקדומות ביותר הידועות;
• חפצי פולחן וכלי חרס מעוטרים.

״תרבות באר שבע״ זו מעידה על שליטה קדומה מאוד במים ועל יכולת הישרדות בנגב, הרבה לפני תקופת האבות.