שכם (תל בלאטה) המזבח הראשון של אברהם בכנען

הסיפור המקראי

שכם בסיפורו של אברהם

מקום ההבטחה הראשון

״ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו.״

בראשית יב, ו-ז

שכם היא התחנה הראשונה של אברהם בארץ המובטחת. כאן נגלה אליו האל לראשונה בארץ והבטיח אותה לזרעו, וכאן בנה אברהם את מזבחו הראשון – מעשה שבסיפור המקראי פותח את עבודת אלוהי אברהם בכנען.

המזבח הראשון

למזבח שבנה אברהם בשכם משמעות סמלית רבה: זהו מעשה הפולחן הראשון בארץ המובטחת. מחווה זו של עבודת האל והודיה הופכת את שכם למקום מכונן בתולדות האבות. "אלון מורה" הוא כנראה עץ בולט ששימש ציון דרך – ואולי מקום של אורקל, שכן "מורה" עשוי להתפרש כ"מי שמורה ומלמד".

משמעות תאולוגית

הבחירה בשכם אינה מקרית. בלב הארץ, בין הר עיבל להר גריזים, המקום מסמל אחיזה רוחנית בארץ. מזבח אברהם פותח מסורת שנמשכת במזבח יעקב בשכם (בראשית לג, יח-כ) ומגיעה לשיאה בחידוש הברית בימי יהושע (יהושע כד).

צומת דרכים אסטרטגי

שכם, השוכנת בין הר עיבל (כ-940 מ׳) מצפון להר גריזים (כ-880 מ׳) מדרום, שולטת במפגש של שתי דרכים עתיקות מרכזיות: דרך האבות – דרך רכס ההר מצפון לדרום – והמסדרון ממזרח למערב המחבר את בקעת הירדן למישור החוף. מיקום זה מסביר את חשיבותה המוקדמת של העיר, ואת הסיבה שהסיפור ממקם בה את ההבטחה והמזבח הראשונים של אברהם.

אחרי שכם

משם ממשיך אברהם דרומה וחונה בהר בין בית אל לעי, שם הוא בונה מזבח נוסף (בראשית יב, ח), ואחר כך נוסע הנגבה. מסלול זה, המסומן במזבחות, משרטט גאוגרפיה רוחנית שהדורות הבאים ילכו בעקבותיה – ראו גם את המאמר שלנו על אברהם.

הסיפור המקראי

יעקב בשכם: המזבח "אל אלהי ישראל" (בראשית לג–לה)

שני דורות לאחר מכן שב יעקב מפדן ארם אחרי עשרים שנה בבית לבן. לאחר שעבר בפניאל, שם קיבל את השם ישראל, והתפייס עם עשו, הוא עושה את שכם לתחנה הגדולה הראשונה שלו בכנען. כאן הוא קונה מבני חמור, במאה קשיטה, את חלקת השדה שבה נטה את אהלו – כשם שקנה אברהם את מערת המכפלה בחברון, ההבטחה מקבלת צורה של חלקת אדמה ממשית – ומציב בה מזבח.

״ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל.״

בראשית לג, יט–כ

זהו המזבח הראשון שהסיפור מייחס ליעקב; בבית אל, עשרים שנה קודם לכן, הקים מצבה (כח, יח). שמו, "אל אלהי ישראל", מבטא נקודת מפנה: יעקב, הנקרא מעתה ישראל, מכריז כי אלוהי אבותיו נעשה אלוהיו שלו, כהד לנדר שנדר בבית אל: "והיה ה׳ לי לאלהים" (כח, כא).

דינה, ואחריה הטהרה תחת האלה

השהות בשכם מסתיימת גם בטרגדיה: דינה, בתם של יעקב ולאה, נלקחת ונאנסת בידי שכם בן חמור (בראשית לד). שמעון ולוי הורגים את אנשי העיר – אלימות שיעקב מסתייג ממנה (לד, ל; מט, ה–ז). על פי ציווי האל הוא עוזב את שכם ועולה לבית אל, לאחר שטמן את אלילי בני ביתו ואת נזמיהם "תחת האלה אשר עם שכם" (לה, ד).

חלקת יעקב, נחלת יוסף

השדה שקנה יעקב נשאר בזיכרון המשפחה: לשכם נשלח יוסף אל אחיו לפני שמצא אותם בדותן (לז, יב–יז), ושם נקברות עצמותיו, שהועלו ממצרים, "בחלקת השדה אשר קנה יעקב" (יהושע כד, לב). שני אתרי זיכרון סמוכים קשורים לסיפור: קבר יוסף, כמה מאות מטרים מן התל, אתר רגיש שהגישה אליו מוגבלת מאוד, ובאר יעקב, השמורה בתוך כנסייה יוונית-אורתודוקסית, שבה ממקמת הבשורה על פי יוחנן את פגישת ישו עם האישה השומרונית (יוחנן ד, ה–ו). השדה עצמו לא זוהה ארכיאולוגית.

הסיפור המקראי

שכם בתנ״ך: הפרקים המרכזיים

בראשית יב, ו-ז: ההבטחה ומזבח אברהם

המקום הראשון בכנען הנזכר במסעו של אברהם, ההתגלות הראשונה בארץ, המזבח הראשון.

מה רואים היום: את האתר הארכיאולוגי תל בלאטה, את המעבר בין עיבל לגריזים ואת הנוף אל צומת הדרכים הטבעי הזה.

בראשית לג, יח-כ: מזבח יעקב

קניית השדה, המזבח "אל אלהי ישראל", מעשה דינה והטהרה תחת האלה: ראו את הפרק יעקב בשכם לעיל.

מה רואים: את באר יעקב (מסורת נוצרית הקשורה ליוחנן ד), כמה מאות מטרים מהתל, ואת קבר יוסף הסמוך (אתר רגיש, הגישה אליו מוגבלת מאוד).

יהושע ח ו-כד: חידוש הברית

״ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה […] בחרו לכם היום את מי תעבדון […] ואנכי וביתי נעבד את ה׳.״

יהושע כד, א, טו

מה רואים: את הר גריזים (מסורת שומרונית, שרידי המקדש השומרוני) ואת הר עיבל (מבנה שיש המפרשים אותו כמזבח יהושע, יהושע ח, ל-לה).

שכם לאורך הסיפור המקראי

• אברהם — ההבטחה והמזבח הראשון ליד אלון מורה (בראשית יב, ו-ז).
• יעקב — קניית חלקת השדה, המזבח "אל אלהי ישראל", ואחר כך מעשה דינה (בראשית לג–לד).
• יוסף — אביו שולח אותו אל אחיו הרועים את הצאן בשכם, והוא מוצא אותם בדותן (בראשית לז, יב-יז).
• יהושע — הברכה והקללה בין גריזים לעיבל (יהושע ח, ל-לה), הכינוס הגדול וחידוש הברית (יהושע כד), קבורת עצמות יוסף (יהושע כד, לב).
• אבימלך — מלכות קצרת ימים, משל יותם מראש הר גריזים וחורבן העיר (שופטים ט).
• רחבעם וירבעם — כל ישראל מתכנסים בשכם והממלכה מתפלגת; ירבעם בונה את שכם ויושב בה תחילה (מלכים א יב, א, כה).
• הבשורות — פגישת ישו עם האישה השומרונית ליד באר יעקב, סמוך לסוכר (יוחנן ד, ה-ו).

שכם, הרי שומרוןשכם: יהושע מחדש את הבריתבין הר עיבל להר גריזים יהושע קורא את התורה באוזני העם, ואחר כך מכנס את השבטים בשכם ומבקש מהם לבחור את מי יעבדו.לדף האתר →

ארכאולוגיה

ארכיאולוגיה: שכם / תל בלאטה

עיר כנענית מבוצרת

הגן הארכיאולוגי תל בלאטה חושף עיר כנענית מבוצרת מתקופות הברונזה התיכונה והברזל: חומות אדירות, שערים מונומנטליים ומגדלים משני צדיהם, מקדש-מגדל, מתחמי פולחן ושלבי בנייה מחדש זה אחר זה. הביצורים הגיעו לשיאם בתקופת הברונזה התיכונה 2 (המאות ה-17–16 לפנה״ס), התקופה המכונה "תקופת ההיקסוס".

שכבות מאוחרות יותר מעידות על יישוב ישראלי בתקופת הברזל, ואחר כך על עיר שומרונית בתקופה ההלניסטית, שנחרבה בסוף המאה ה-2 לפנה״ס. העיר הרומית ניאפוליס – שכם של ימינו – נוסדה בשנת 72 לספירה מעט מערבה משם. הממצאים עולים בקנה אחד עם חשיבותה של שכם בכתובים, אך אינם מאפשרים לזהות את מזבח אברהם.

• זיהויתל בלאטה = שכם (הסכמה רחבה)
• יישובמהתקופה הכלקוליתית עד התקופה ההלניסטית
• חפירות1913–1934 (משלחת גרמנית), 1956–1973 (משלחת אמריקנית)
• שיאתקופת הברונזה התיכונה 2

מערך הביצורים

• חומות ציקלופיות מאבנים ענקיות, בעובי של כמה מטרים.
• שער צפון-מערבי בעל שלושה זוגות אומנות (תקופת הברונזה התיכונה).
• שער מזרחי ובצדיו מגדלים מלבניים.
• חלקלקה (סוללת עפר כבושה) המגינה על בסיס החומות.

מתחמי פולחן

• מקדש-מגדל מתקופת הברונזה התיכונה, המזוהה לעתים קרובות עם "בית אל ברית" (שופטים ט, מו).
• במת מזבח בחצר המקדש.
• מצבות, ובהן אבן גדולה שיש המקשרים אותה לאבן שהקים יהושע (יהושע כד, כו) – קישור השערתי בלבד.
• יישוב שומרוני בתקופה ההלניסטית (המקדש השומרוני עצמו עמד על הר גריזים).

שכם במקורות המצריים

שכם היא אחת הערים הכנעניות המעטות הנזכרות מחוץ למקרא כבר באלף השני לפנה״ס: מצבת ח׳ו-סבכ (המאה ה-19 לפנה״ס) מתעדת מסע מצרי נגד "סכמם", ומכתבי אל-עמארנה (המאה ה-14 לפנה״ס) מזכירים את לבאיה, השליט הסורר של אזור שכם.